אני עומדת בשער
מחלקת
חינם
זרי
פרחים צבעוניים
רעננים
שנקטפו
זה עתה
אנשים רבים חולפים על פניי
מי
שלוקח ממני זר – כנותן לי מתנה
מי
שלא – זו זכותו כמובן
אבל
כשחולף על פניי
גם
אם מעיף מבט
מישהו
אהוב
וממשיך
לדרכו
ללא
זר צבעוני בידו
אני מזכירה
לעצמי
אפילו
בקול
לא
להתכנס
לא
להתקפל
לא
להיעצב
לא
לכעוס
כל
אחד הולך בדרכו
לא
לרדוף אחריו
גם
אם כואב
אלא
להמשיך לעמוד
במקומי
להציע
זרים
לאנשים
החולפים
זהו
ייעודי
מי
שייקח - ישמח
מי
שלא – זכותו
במקומי
תמיד אעמוד
אם
ירצה - יחזור
***********************
מי שהולך אתי לאורך הבלוג מתחילתו וקרא את כל הרשימות שהעליתי
עד כה, גם אם לא ידע, עכשיו אומר: המילים שלמעלה מסיימות שלושה ביקורים בארבעת
השערים דרכם אני עוברת שוב ושוב בדרכי אל האור, ואותם אני מבקשת להציג כאן בבלוג.
להלן תזכורת:
· אמת: הייעוד שלנו, לפי הבנתי, הוא פשוט להיות אנחנו (רשימות: הכול מתחיל כאן; תעודת
זהות; המעגל הפנימי)
·
מהות: אחד השלבים
הבסיסיים הוא ללמוד לעבוד עם עצמנו (רשימות: הגן הצבעוני והשקט שלי; לכל מילה יש
עצמה; להגיע למהות);
·
יהלום: התוצאה בהכרח
תהיה ביטוי כזה או אחר של היהלום הפנימי, של השיר שלנו (רשימות: השיר שלנו; שלא על מנת לקבל
פרס; הרשימה הנוכחית)
·
דרך: לשם כך עלינו
למצוא דרך – את הדרך שלנו (רשימות: הדרך תיקח אותי; איך אומרים תודה להר?; יש
ללכת, ללכת);
והדרך ממשיכה, והיא תעבור שוב ושוב בתחנות הנ"ל, שכבה אחרי שכבה, בסבלנות ובהתמדה, בנחישות ובאמונה, עד שהדרך תהיה ברורה יותר, אולי אף קלה יותר ובוודאי שמחה יותר.
שאלה להתבוננות
מה הם זרי הפרחים שאתם מחלקים?
והאם אתם ממשיכים לחלק אותם?
מילים נרדפות
"כיצד אגמול לך, זמיר יקר שלי, הן הרחקת בשירך את
המוות שתקע כבר את ציפורניו בחזי?"
שאל הקיסר את הזמיר.
"אתה כבר גמלת לי, הקיסר", אמר הזמיר, "כאשר שרתי
לפניך בפעם הראשונה, ראיתי דמעות בעיניך והן היו שכרי האמיתי ואותן לא אשכח לעולם.
דמעה נאמנה היא שכרו האמיתי של האמן".
(הנס כריסטיאן אנדרסן - אגדות אנדרסן)
תודה לנועה פיין
