רק בסופו של יום שמתי לב. את
הרשימה האחרונה בבלוג פרסמתי בתאריך 1.2.13, ורק בסופו של יום, בחמש דקות לחצות,
שמתי לב שעברה בדיוק שנה מאז שפרסמתי את הרשימה הראשונה ב- 1.2.12. ואיזו שנה זו
הייתה! כל כך הרבה דברים חדשים למדתי על עצמי במהלכה. האם לעד נמשיך לגלות את
עצמנו?
28 רשימות פרסמתי בבלוג בשנה
החולפת, ובאמצעותן חצבתי בחזרה את מקומי הנכון בעולם. ונרגעתי.
אני כותבת בקביעות כאן
בבלוג; בניתי מחדש קהל קוראים נאמן.
אני פעילה מרכזית בתנועה
חברתית חדשה - המשולש
החברתי; למעשה, אני בין מייסדיה.אני עובדת בתכנית ערכית שמגשרת בין דורות; ומתפרנסת גם מניהול ועריכת תוכן.
חזרתי לעבוד על הספר שהתחלתי לכתוב לפני כמה שנים.
אני נמצאת ונוכחת בעבור משפחתי ואף חבריי.
עברתי לתזונה טבעונית.
ואני הולכת.
כל רגע בחיי מתמזג עכשיו
במלואו עם מי שאני, ואין בו זרות: עם כישוריי וערכיי; עם אמונתי ואהבותיי. בכל רגע
יש אמת, והיא אחת – אני.
ומדוע אני כותבת שהבלוג הוא
זה שבאמצעותו חצבתי בחזרה את מקומי הנכון בעולם? כי הוא האבן הראשונה שהרמתי והנחתי
בדרך האמת; כי על גביו אני מניחה לאט ובזהירות רבה אבנים נוספות; וכי אליו אני
חוזרת בכל פעם מחדש כדי לקיים את עצמי.
* * * * * * * * * * * * * * * * *
בין התגובות שקיבלתי על
הרשימה האחרונה – מהותה של מנהיגות - הייתה גם תגובתו של גיל חורב, שבלי
משים קלע ללב לבה של הרשימה הזאת, שעדיין לא פורסמה, כשכתב: "אדם שיודע
להנהיג את חייו, יודע גם להנהיג אחרים".אם הייעוד שלנו הוא להיות עצמנו (ראו הטבלה המחזורית של הנפש)
ותפקידו של מנהיג הוא לאפשר לנו לעשות זאת (ראו מהותה של מנהיגות)
מדוע שלא ניקח אחריות וננהיג את עצמנו להיות עצמנו?
* * * * * * * * * * * * * * * * *
אני בוחנת את חיי ומנסה
לזהות מתי למדתי לקחת אחריות על חיי. אני חושבת שהאחריות האישית הייתה בי מאז
ומתמיד, אבל תקופות קשות שעברתי "הכריחו" אותה לפרוץ החוצה ולהתייצב בגלוי, כשהחלטתי להיאבק
ולא להיכנע. אבל, מדוע צריך לחכות לזמנים הקשים כשאפשר להקדים?
כן, עכשיו זה הזמן
לקחת אחריות.
עכשיו זה הזמן לעבור "מגורל
לייעוד. למשמעות. להיחלץ משרשראות הקרבן הפצוע, ממערתו של אפלטון - להנהגה פנימית
חדשה ומפתיעה". *
ואם לא עשיתם זאת עדיין – אולי
הגיע הזמן להרים את האבן הראשונה ולהניח אותה בעדינות בתחילת דרך האמת, ולא לשכוח
לחזור אליה שוב ושוב כדי לבדוק אם אתם עדיין צועדים בדרככם.
מילים
נרדפות
כשמגיעים לנקודה,
אי אפשר שוב להתרחק ממנה,
כי העולם כבר נאחז בך!
(הבחנה שכתבתי לאחרונה בפנקס,
שמלווה אותי תמיד)
שרית יעקב, בלוג "שער לאור", אתם מוזמנים להגיב בלוג
