זמן היי-הו

לפני שנים רבות למדתי טאי צ'י במסירות והנאה גדולה. הייתי תלמידתו של היי-הו, מורה סיני נערץ, שהפך גם לחבר קרוב. למדתי אצלו טאי צ'י במשך תקופה לא קצרה ואף הגעתי לקאטות מתקדמות יחסית, בשילוב חרבות, שעדיין שמורות אצלי. קאטות יפות להפליא, הנראות כריקוד, ועבורי, שאיני יודעת לרקוד – היה הדבר כקסם.

טאי צ'י מוגדרת כאמנות לחימה רכה, וככזאת ציפינו בתחילת הדרך, אני וחבריי לקבוצה המתרגלת, שהיי-הו ישלב בשיעוריו גם הדרכה על לחימה – איך מתקיפים ובעיקר איך מגנים. אך הוא לא עשה זאת. שיעור ועוד שיעור, חודש אחרי חודש. לבסוף, לא התאפקנו ושאלנו אותו: "האם לא נתרגל גם לחימה?" היי-הו חייך וענה בפשטות: "כשתזדקקו לתנועה הנכונה – היא תגיע."

הבטנו בו בתמיהה. לא הבנו את דבריו, והיי-הו הסכים להרחיב מעט: "אנחנו מתרגלים כל הזמן. אלה הן הקאטות. ככל שתתמידו בתרגול, ככל שתמשיכו לתרגל במשך שנים, התנועות השונות יהפכו לחלק מכם, וכשיגיע הרגע שבו תזדקקו לתנועה מסוימת – לשם הגנה, לשם התקפה – התנועה הנכונה 'תצא' מכם באופן אוטומטי, היא כבר תהיה חלק מכם. עכשיו, בואו נתחיל לעבוד." היי-הו סיים את השיחה ואנחנו פנינו אחריו, אך אני נותרתי נרגשת מההסבר, מבינה שקיבלתי באותם רגעים גם הסבר לחיים באשר הם.

🌾

אני מתקשה לשים את האצבע על נקודת ההתחלה, יום אחד אולי עוד אנסה לאתר אותה, אך אני יודעת שכבר כשלושים שנים – אולי יותר, אולי מעט פחות – אני צועדת בדרך רוחנית. דרך שמהותה הגות ולימוד, התבוננות עמוקה פנימה, חיבור ליקום, ובעיקר עבודה עצמית בלתי מתפשרת: תשומת לב לתגובות שלי בכל אירוע, קטן כגדול, ולהשפעה של התגובות עליי ועל סובביי; מודעות ערה למחשבות שלי בכל רגע ולהשפעה שלהן עליי ועל סובביי; ו"תיקון": השקטת המחשבות, שליטה על התגובות, התגברות מודעת על חולשות, הבנת הדברים שחשובים באמת, ועוד, ועוד, הדרך הרי לעולם אינה נגמרת.

לפני כמה ימים, מנסה להבין את עצמי לאור דרמת הקורונה, התחלתי לפתע למלמל: "זהו זמן היי-הו, זהו זמן היי-הו." לרגע הופתעתי מהמלמול, אבל מיד נזכרתי באמירה של היי-הו "כשתזדקקו לתנועה הנכונה – היא תגיע", והבנתי: עכשיו יבואו לידי ביטוי גם 30 שנות התרגול הרוחני שלי, והתנועות הנכונות – התגובות הנכונות – ידעו לתמוך בי ולכוון אותי בימים שלפנינו. חייכתי והודיתי בלבי להיי-הו, שכבר שנים אינו מהלך על האדמה, אבל הוא מלווה אותי בעצם כל הזמן.

🌾

אחד השיעורים הבסיסיים בדרך הרוחנית הוא השיעור על טוב ורע. שיעור שמוכיח לנו שבזמן אמת אנחנו בעצם לא יודעים אם משהו הוא טוב או רע. אנחנו יודעים אם נעים לנו או לא, אבל אנחנו לא יודעים אם הוא טוב לנו או לא – ובימים טרופים אלו חשוב מאוד לזכור את השיעור הזה. בספר שלי ”באדיבודהא" התייחסתי גם לנושא של טוב ורע, כמו לשיעורים רבים אחרים. אני מצרפת כאן את הפרק הרלוונטי. אולי יעזור?