25.9.2014

סיפור על שמי


בכיתה יו"ד למדתי את משמעות שמי הפרטי ומאז ועד היום אני לומדת את משמעות שמי המלא, את משמעות חיי. וכך זה היה.

באחד הימים נכנסה לכיתה, בשיעור לא לה, ציפי יוטשנקה – המורה ללשון. היא נכנסה כמורה מחליפה ובשעה שעיקמנו את חוטמנו היא כבר שאלה: "לשמו של מי מכם יש משמעות?" רבים מתלמידי הכיתה מיהרו להרים בגאווה את ידם, אבל אני השארתי את שלי מבוישת במקומה והקשבתי לחבריי, שאחד אחרי השני הציגו את שמם, הסבירו את מקורו והקשיבו קשב רב למורה, שהרחיבה על משמעות שמם. לקראת סוף השיעור, כשכל מי שרצה כבר הציג את שמו, היא אמרה: "יש בכיתה שני תלמידים לפחות שיש משמעות לשמם אך הם עדיין לא הרימו את ידם". דממה נפלה בכיתה. הסתכלנו זה על זה, מנסים לזהות במי מדובר. אהבתי את המורה, גם היא אהבה אותי, אהבתי גם לשון והייתי תלמידה טובה, ולכן לא פלא שלפתע היא הכריזה בקול: "שרית, אני מתפלאת עליך! האם לשמך אין משמעות?" הסתכלתי עליה בתדהמה, נבוכה, ולחשתי: "אני נקראת על שם סבתי, שרה, אבל משמעות לשם שרית ... אין". "באמת?!" רעם קולה ואני רציתי שהאדמה תבלע אותי בשעה שהיא המשיכה ושאלה: "ומה פירוש המילה שרה?". שתקתי, והיא כלאחר יד ציטטה פסוק מספר בראשית, שמאז מלווה אותי בכל רגע כמו היה מקועקע על זרועי. שנים רבות חלפו, אבל הפסוק ממשיך לגלות את פניו, עמוק יותר ויותר, והיום אני יודעת שאולי גירדתי רק את קצהו.

וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ--כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל:  כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל.
(בראשית, לב, כט)

זו הייתה תחילת היכרותי עם שמי, תחילת היכרותי עם עצמי. ראשית התמקדתי בצירוף "כי שרית עם ... ותוכל", וברגעים קשים ידעתי שאצליח במאבקיי ואוכל להם ולא התייאשתי. בהמשך התחברתי לצירוף "עם אנשים ואלוהים" כי זיהיתי בי שני צדדים חזקים: החיבור לקרקע, ללוגיקה, למציאות הגלויה; לצד חיבור מרקיע שחקים לרוח, למציאות נסתרת מעין. את צדדים אלו, שהיו חזקים באותה מידה, כיניתי ביני לבין עצמי "אנשים ואלוהים", ושוב הפסוק עמד לצדי כמו אמר לי: "זו את, גם וגם". והתחזקתי. אך כאן רק התחיל המסע.

בשלב כלשהו, אינני זוכרת מתי, כנראה לא היה זה ברגע, התחלתי להתפעל מהעובדה ששמי הפרטי וגם שם משפחתי מופיעים יחד, זה לצד זה, בפסוק אחד משותף בתנ"ך. אינני יכולה להסביר מדוע, אבל עובדה זו מרגשת אותי עד היום ומחזקת אצלי את "הבעלות" שאני מרגישה על פסוק זה. אך הסיבות לתחושות אלה אינן מסתיימות כאן.

בגיל 30 התחילו לפקוד אותי כאבים עזים באזור מפרקי הירכיים. הכאבים הגיעו מדי פעם, אך בהתמדה הגבירו את עצמתם וגם את תדירותם עד שהשתלטו על חיי. לאחר אין ספור בדיקות התבררה סיבת הכאבים – שחיקת סחוס במפרקי הירכיים, בעיקר בשמאלי. אבחנה זו, שגם הסבירה את צליעתי בעיקר ברגל שמאל, הפכה משמעותית ובולטת לעין ככל שנקפו הימים, וכבר סיפרתי על כך ברשימה "ברית". בחיפושיי אחר ארוכה עברתי בין רופאים קונבנציונאליים רבים ובין מטפלים אלטרנטיביים רבים, כל אחד מהם כיוון אותי – בטוב או ברע – לדרכי. ביקור אחד, לא צפוי, היה משמעותי במיוחד בעבורי. הגעתי אליה, אינני זוכרת אף את שמה, לטיפול הומאופטי קצר. אני לא זוכרת מה הייתה מטרת הביקורים, אבל הם לא היו קשורים לכאבים, משהו פשוט, שניים-שלושה מפגשים בסך הכול, אבל דווקא שם – בעת התשאול שערכה לי כדי לאפיין את הרכב הטיפול ההומאופטי שמתאים לי – "נפל לי האסימון", ממש ראיתי אותו צונח אל מול עיניי: מפרקי הירכיים מחברים בגוף בין חלקו התחתון לחלקו העליון, מבטאים בגוף את החיבור הפנימי בין שמים לארץ – שני הפנים שחזקים אצלי, שני הפנים שאני אמורה לבטא בחיי, אך גם להצליח לאזן ביניהם. הפגיעה במפרקי הירכיים הצביעה באופן כואב על הקושי שלי לאזן בין העולמות. לא ידעתי לחיות גם וגם, אלא כאן או שם: לרחף מאושרת בעולמות נסתרים, מנותקת מהמציאות התובענית, או להתחבר בעצמה לחיי היום-יום, תוך ניתוק מהרוח, עד כדי דעיכה, סוג של קמילה שיש בה עצבות. יצאתי מהפגישה נסערת ומבינה את דרכי בחיים: עליי לא רק לקיים את שני העולמות, אלא גם לחבר ביניהם שיהיו אחד.

באחד הימים פתחתי שוב את פרק לב בספר בראשית. כנראה חיפשתי חיזוק להבנה האחרונה, המשמעותית כל כך, אלא שהפעם – משום מה – המשכתי לקרוא מעבר לפסוק. וכך כתוב רק שלושה פסוקים אחרי:

 וַיִּזְרַח-לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת-פְּנוּאֵל; וְהוּא צֹלֵעַ, עַל-יְרֵכוֹ.

קראתי את הדברים, לבי המה ולסתי נשמטה, אני מודה, ועד היום לא נגעתי שוב בהקשרים אלה, השארתי אותם בדממה במקומם, עוצמתיים בעיניי, בלתי נתפסים, בלתי מפוענחים.

הפרק האחרון בסיפורי זה התרחש לא מזמן, אני בטוחה שגם לו עוד יהיה המשך. רגע אחרי שסיימתי פגישת עבודה בבית קפה הצמוד לחנות ספרים, קמתי ממקום מושבי ופסעתי בין שולחנות הקפה מצד אחד, לדוכני הספרים מצד שני. לא עצרתי להתבונן בספרים, לא התכוונתי לרכוש ספר, רבים כל כך הרי מחכים לי בביתי, אבל על ערימות הספרים המסודרים באחד הדוכנים, מונח כלאחר יד מחוץ לסדר הקיים, ממש כמו מישהו הניח אותו שם במיוחד בעבורי – קרץ אליי הספר "ברכות סבי", עליו המליצו לי כבר לפני שנים, ולא רק אדם אחד. לא חשבתי פעמיים ולקחתי אותו, ברור לי שמשהו מחכה לי בין דפיו, משהו במיוחד בשבילי.

ואכן, כבר בפרק השני בספר נתקלתי בסיפור שכותרתו – להיאבק עם המלאך. "ירכו של יעקב נפגעה במאבק ולפני שהמלאך עזב הוא נגע בו במקום הכואב... הוא נגע שם כדי שיעקב יזכור. יעקב נשא את הפצע כל חייו. זה היה מקום הזיכרון שלו". כך כתוב בין השאר בפרק, ואני הבנתי שאם עד עכשיו זה לא היה מספיק ברור לי, כך אתייחס מעכשיו לצלקת האישית שלי – כמקום הזיכרון שלי לייעודי: לחבר בין העולמות, רוח וחומר, לחיות אותם יחד, כאחד, להביא אותם שלובים זה בזה לעולם.

ומדוע סיפרתי את סיפור שמי? האם כולם צריכים לדעתי לחקור את שמם? זאת אינני יודעת, ייתכן, אבל ברור לי שאם לא את שמנו – כדאי שנחקור את דרכנו, את משמעות חיינו. אני מנסה לעשות זאת מדי יום.


   נ.ב.   

גם ספרי הראשון, שכבר כמה שנים מחכה שאוציא אותו לאור, מביא בעצם את החיבור הזה, מבקש להציג את אחדות העולמות. לא מזמן סיימתי את עבודתי האישית עליו ועכשיו אני יוצאת למסע חדש – המסע להפקת הספר כפי שאני רואה אותו בעיני רוחי.

שרית יעקב, בלוג "שער לאור", אתם מוזמנים להגיב בבלוג

14 תגובות:

  1. אכן מאד נוגע ומעורר התפעמות. שאפו ענק לך וליכולת הפרשנית שלך את העולם סביבך לטובתך.
    הארה קטנה: הייתי יותר מפריד בין ההשראה שגילית בסיפור המקראי, למשמעות שאת מחפשת/ מממשת בחייך. או במילים פשוטות יותר, לא לקחת זאת רחוק מדי. חייך הם שלך, בטח לא בהשראת סיפורי המקרא.
    במאמר מוסגר ואגבי, להרחבת הידיעה: בסיפור זה, שמורכב מהמון רבדים, כולל מה התכוון הסופר המקראי להביע כאן, מדובר ב"איש" שיעקב פגש- ממש לא מוזכר מלאך בטקסט.
    ובהמשך למורה ללשון - בגרסאות אחרות של הסיפור המקראי הזה, ופרשנויות מעניינות, מדובר בחלום, ולא במפגש אמיתי....

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה, אברום, תודה!
      ברור לי שחיי הם שלי, וכך אני פועלת, אבל אני לא יכולה להתעלם מההקשרים השונים, והם באמת עוזרים לי לחדד דברים בחיי, שגם בנפרד הבנתי אותם.
      לומדת ממך כל הזמן, אז אתה מוזמן תמיד להאיר את עיניי.
      שנה טובה :-)

      מחק
  2. שרית יקרה מאוד, דווקא הכתיבה האישית הזו שלך נגעה בי יותר מכל הרשימות שלך. יש לך היכולת המופלאה לתת בית למילים, דיוק שמרטיט את הנשמה. את ממש קולומוסית של אור, זכית לתת מקום וביטוי לסיפור האישי של כולנו.
    זוכרת את התקופה של כאבייך, אבל בעצם מבינה שהם נגעו תמיד בכאב של כולנו. מי יתן ודרך כתיבתך המדייקת נלמד לחבר הרוח בחומר, להפיץ האור בחושך, לשחרר אהבה איפה שיש פחד. הספר שלך נכתב כבר מזמן בתוכך, מחכה בסבלנות לקנות בכסף מלא את העותק בחתימתך. אני יודעת שכל מילה שכתבת עברה חקירה, חוויה והיא נכתבת לטובת השפעה חיובית ובאחריות אישית, כי כזאת - את. מאחלת לך שתהני מהגשמת הוצאת הספר, נראה לי שאת כבר בגרת מספיק וכמו שרה תלדי את פרי בטנך סופסופ. בטנך מלאה כרימון אוצרות. מעריכה את דרכך, את האומץ שלך ואת סימני הדרך שאת משאירה ... באהבה - יעל. www.yaelsverdloff.co.il

    השבמחק
    תשובות
    1. אוי, יעל, יעל, כמה חשובה לי תגובתך.
      תודה על כל מילה ומילה בה.
      הוצאת הספר לאור היא אחד היעדים המרכזיים שלי בשנה הקרובה.
      והאם את זוכרת את הרעיונות שלנו להוצאה לאור? :-)

      מחק
    2. ברור שזוכרת. ו-את הולכת להגשים זאת בקרוב ואהיה ברקע תמיד!

      מחק
  3. אנונימי26/9/14

    תודה על השיתוף המעניין.

    השבמחק
  4. מקווה שסיפור זה גם נמצא באחד מפרקי הספר שטרם יצא לאור. אהבתי את הפרשנות שלך. והחיבור מעניין בין "יעקב" "ושרית" באותו פסוק
    ואני דוקא רואה אצלך יותר את האיפוק ולא את המרדנות וההתרסה, היא קיימת אך מאוד מאופקת ונשלטת בכוח ההגיון. זה כנראה תוצאת המודעות הגבוהה שלך....

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה, תמי. את מיטיבה להתבונן. אכן יש בי מרדנות ולעתים גם התרסה, אבל לרוב הן שקטות, אם כי אינני מוותרת על דרכי. והאמת היא שהסיפור הזה דווקא לא נמצא בספר. אולי אצרף אותו? ...

      מחק
    2. נ.ב. "תפסתי" את הפסוק הזה בשנה שעברה, בפעילות שעשינו עם פסוקי התנ"ך...

      מחק
  5. שלום שרית, מעת לעת את מבליחה עם "שיתופים" אישיים , תובנות פשוטות אבל כל כך בהירות , כמו נצנוץ של קרן אור ממגדלור רחוק על החוף , המעלה תיקווה ושמחה בלבו של
    אדם בודד בסירה בלב ים סוער המחפש את דרכו אל חוף מבטחים . התובנות האישיות שלך בתהליך החיפוש אחר המשמעות של שמך ובעצם המשמעות של חייך , הן כמו קרן אור המחליפה יאוש בתקווה ,הניצוץ שאומר לי זה אפשרי , זה תלוי רק בי . תודה לך . מנחם.

    השבמחק
    תשובות
    1. אממ... כמה נחת מביאה לי תגובתך, מנחם! כמה נחת. תודה. זו כוונתי. להאיר. להראות כיוונים. לחזק. להכניס רכות לחיים. אני שמחה כל כך כשאני מצליחה בכך. תבורך. ואני אמשיך לנסות להבליח ;-)

      מחק
  6. גיל חורב30/9/14

    שרית יקרה,

    הדברים שסיפרת על עצמך ברשימתך היפה, הרטיטו את מיתרי ליבי, והיה שווה לחכות לה. יש לך את היכולת לקחת תכני חיים שלך או של אחרים, ולהפוך אותם למשהו קסום. כתבת שהרשימה אולי אישית מדי, ואני חושב שאת ראוייה להערכה על שאת מקריבה טפח מפרטיותך כדי להרבות טוב לכולנו.

    התחברתי מאוד לפירוש שלך על "עם אנשים ואלוהים". הרי כבר התוודעת לשאיפה שלי, בדיוק בדומה אלייך, לשזור שמיים וארץ במחשבותיי, בהרגשותיי, בכל מה שאני עושה וכותב. אני חושב שזאת עבודת אלוהים האמיתית. גם הפירוש שלך על צליעתו של יעקב על ירכו מקסים בעיניי, מעולם לא חשבתי על כך, ומלבד זאת הפירוש נראה לי אמיתי מאוד.

    את כותבת על ה"התכתבות" ארוכת השנים שלך עם הפסוקים האלה בתורה. גם לי יש פסוקים כאלה בתנ"ך אליהם אני חוזר שוב ושוב, ובוחן לאורם את נקודת עמידתי בעולם. אמנם לא פסוקים הקשורים לשמי, אך משהו בהם מדבר אליי מאוד באופן אישי.

    אם יורשה לי להוסיף כמה דברים שעלו בי לגבי שמך:

    "שרית" זה מלשון "שררה" – את לא נבהלת ממרכיבי מציאות ש"קמים עלייך", אלא משתררת עליהם שררה, כובשת אותם תחת ידך, והופכת אותם לכלים לעבודת החיים האישית שלך.

    גם במילה "יעקב" יש משמעות שנרמזת בתורה, בשני פסוקים שידועים לי:
    בקללת אלוקים לנחש, נאמר: "הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב".
    עשיו אומר על יעקב: "וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב, וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם וכו' ".
    משני פסוקים אלה משתמע באופן ברור, שהשורש ע.ק.ב. והמילה "יעקב" הנגזרת ממנו, מסמלים את היכולת למצוא את "עקב אכילס" של הרע, ולהשתמש בו נגדו, כלומר להאדרת הטוב ולמיגור הרע.

    אף אני קראתי חלקים מהספר "ברכות סבי", וראיתי בו פרשנות מקורית ואמיתית על עניין הברכה בחיים, פרשנות הנוגעת בעניין זה במגע רך, עדין ומרפרף, ועוסקת בנימיו הדקים.

    הצטערתי לקרוא שוב על הכאבים העזים שלך, כתבת עליהם בעבר. האם הם עברו וחלפו, ואם כן כיצד?

    לגבי הספר שלך, ברור לך שאני בין הראשונים שישמחו לשמוע שהוא אכן יצא לאור ולקרוא אותו. שיהיה לך בהצלחה איתו, ודבר בעיתו – מה טוב.

    גיל.

    השבמחק
    תשובות
    1. הי גיל היקר מאוד,
      חיכיתי כתמיד לתגובתך, והפעם אף הייתי סקרנית במיוחד.
      ראשית, סיפור קצר, שנזכרתי בו כשקראתי את דבריך על "שררה".
      לפני שנים רבות למדתי נומרולוגיה, ואף ברמה מתקדמת.
      באחד השיעורים הראשונים המורה הדגימה לנו ניתוח שם בעזרת שמי. לאחר הצצה קלה בשמי, שנרשם על הלוח בצירוף תאריך הלידה, היא אמרה בחטף: שם קשה, את צריכה להחליף אותו, כדאי לך להחליף אותו"! אבל אז, תוך כדי ניתוח השם לפרטים, היא התרחקה מעט מהלוח, הביטה עליו, פנתה אליי ואמרה - אל תחליפי, את תתגברי...

      המשמעות שהבאת ליעקב - ממש חדשה לי ומאוד מעניינית ומרגשת. תודה.

      הכאבים מאחריי, אל תדאג, זוכר/יודע שעברתי לפני 3 שנים ניתוח להחלפת מפרק? נותרה רק הצלקת ואליה אני מתייחסת כמקום הזכירון שלי, כברכה :-)

      תודה על הציפייה לספר. זה בהחלט מחזק.
      ותודה בכלל, אתה תמיד מחזק אותי.

      מחק