זה פשוט, אני לא מבינה למה זה הסתבך כל כך: גם אנחנו –
לא רק בגופנו – מורכבים מיסודות. כמו הטבלה המחזורית, שמציגה לפי סדר מסוים את
היסודות שמרכיבים כ-ל מה שסביבנו, כך יש אי שם טבלה מחזורית שמארגנת את
היסודות של הנפש. אני אמנם לא יודעת על קיומה, ייתכן שחכמי הסוד מכירים אותה, אבל
ברור לי שזה כך: כל אחד מאתנו פנימה מורכב משילוב ייחודי של יסודות ברורים.
היסודות והשילוב ביניהם הם המהות שלנו, ועד שלא נזהה אותם ועד שלא נחיה בהתאמה,
חיינו לא יהיו שלמים ולא נקיים את ייעודנו בעולם. יותר מזה, אני חושבת שכשאנחנו
פועלים בעולם שלא על פי יסודותינו, אנחנו מתהלכים למעשה לצד החיים ולא בתוכם,
לעתים אף כרוח רפאים שאינה מוצאת את מקומה.
מספר האלקטרונים ומיקומם באטום קובעים את התכונות של כל
יסוד ואת אפשרויות השילוב שלו עם יסודות אחרים. גם אנו כך. היסודות
האטומיים הרוחניים, הייחודיים לנו, אמורים לכוון את דרכנו, את מעשינו ופועלנו, את
הקשרים שאנחנו יוצרים והיצירות שאנחנו מפיקים. אבל במקום להקשיב לעצמנו אנחנו
מקשיבים לקול ההמון או המסורת, לתבניות חשיבה והתנהגות מוכנות, שנכונות לאחרים או
למנגנונים, אבל לא בהכרח לנו. אנחנו חונקים את עצמנו, נעים עם הזרם, ומחמיצים את
המהות, את מהות החיים.
*********************************
בבולגריה אומרים "כן" ומנידים את הראש מימין לשמאל,
ואומרים "לא" ומנידים את הראש מלמעלה למטה; במלחייה יש חור אחד
והפלפלייה שלושה; האות P היא בעצם R והאות H היא בעצם N. זה נשמע כאילו הכול הפוך, אבל בעצם יכולתי להיוולד כאן ואז הכול
היה נשמע נכון. רבים האנשים שבזמן שהם מטיילים בחו"ל הם רואים את ההבדלים
ביננו לבינם, בין החיים שלנו לבין החיים שלהם. אני מחפשת דווקא את המשותף. ויש המון,
כי כולנו בנויים מהיסודות.
ההבנה שעלינו להיות עצמנו
נמצאת אתי כבר שנים, אבל היא התחברה למילה "כימיה" כשהייתי בבולגריה,
בדרכים, והבטתי מהצד באנשים. "ואם הייתי נולדת כאן", שאלתי את עצמי,
"האם הייתי דומה למי שאני היום?"; "ואם ילדותי הייתה בכפר נידח
בהרים", המשכתי לשאול כשחתכנו את רכס סטארה פלאנינה, "או בבניין
שקירותיו מתקלפים בפאתי פלובדיב, האם הייתי מצליחה לחצוב את דרכי לחיים שמחים,
בעלי משמעות?"; והתשובה שהתגלגלה על לשוני אמרה: הכול תלוי ביסודות הנפש והאם
פועלים על פיהם.
*********************************
שעת צהריים. אני יושבת על ספסל מתכת לצד גן ירוק, בראש
גבעה בלב השכונה. לבד. עצי זית מעטרים את הגן, נהנים יחד אתי מהשקט שכאן באמצע
החיים. אני לא מכירה את שמות יסודות הנפש, אבל אחד מהם או שילוב ביניהם – בהכרח קשור לכתיבה. אחד נוסף
להליכה. את שניהם אני מקפידה לקיים, בדיוק כמו ברגע זה. התעלות הנפש ברגעים שבהם
אדם מקיים את עצמו קשה לתיאור ומוכרת רק למי שחווה אותם. רגעים אלו צריכים להפוך
לשעות, שיצטברו לימים, ויתחברו בסופו של דבר לחיים, חיים מלאים של מימוש.
יש בי יסודות נוספים שכבר ברורים לי. באופן רצוף אני
מתבוננת בעצמי ובחיי ומזהה את ההתעלות והחריקות, את האמת והשקר, ולעת ערב אני
מעבירה את ימיי כבמסננת ומשאירה רק את היסודות שלי, כיהלומים על הרשת. ורק על
פיהם אני ממשיכה לפעול. מי שלא עושה זאת נתקע. מי שעושה זאת - פורץ.
יש אומרים שאנחנו יכולים להיות כל מה שנרצה.
אני חושבת שאנחנו חייבים להיות פשוט מי שאנחנו.
מילים נרדפות
צמח, שאינו יכול לחיות בהתאם לטבעו, הוא מת;
אף אדם כך.
(הנרי דייויד תורו, מרי אזרחי)
חומר למחשבה
רבים הם המושחתים העשירים והעניים הטובים,
אך אנו לא נמיר את סגולותינו המצוינות בעבור עושר.
(סולון)