29.3.2012

שלא על מנת לקבל פרס













     יש דברים שאנחנו חייבים לעשות, פשוט חייבים, כי הם פועמים בלבנו, כי הם קולנו, כי אם נשאיר אותם חבויים בתוכנו – נרגיש חנוקים, נרגיש שוויתרנו, נרגיש מובסים, ונחלש. יש דברים שאנחנו חייבים לעשות גם אם למראית עין אין תמורה לצדם, ובכל מקרה איננו יודעים מראש מהי. יש דברים שיש לעשות בלי ציפייה לתמורה, אלא לשם העשייה עצמה.
 
היום, קל לי לכתוב את הדברים. היום אני יודעת כעובדה, וכבר לא צריכה להתבסס על אמונה בלבד, שכשאנחנו עושים את מה שבוער בתוכנו, כשאנחנו עושים את הדברים פשוט כדי לעשותם – התמורה תמיד תגיע. היא תגיע מכיוון שאולי לא ציפינו, בלבוש שלא ראינו, היא תגיע אחרת, אבל תבוא – מחייכת, גאה, אוהבת.
 
לפני כמעט 10 שנים, כשיצאתי לדרך עם "ברומו של איזון", יצאתי לדרך כקריאת "לך לך". הרגשתי שאין לי ברירה, שאני צריכה לעשות את זה. התבססתי על האמונה שעליי לעשות, שעליי לכתוב לרבים וללא בקשת תמורה ישירה. במשך 6 שנים התמדתי בדרך, לא מעט כסף הוצאתי על בניית האתר ועל תחזוקתו, מעט מאוד כסף קיבלתי בחזרה, גבות מורמות רבות פגשתי מימין ומשמאל, אך המשכתי בדרכי וקיבלתי הכול – את כל מה שיש לי היום, ועוד. ב"שער לאור" חזרתי ללכת בדרכי והתמורה מיד נגלית לעיניי, אחרים אולי לא רואים אותה, אך היא כאן, ישירה, והולכת וגדלה, גם כי אני ברורה יותר, גלויה יותר וממוקדת יותר.
 
לא אכחיש ולא אסתיר, הייתי שמחה להתפרנס באמצעות הבלוג, בעיקר כדי שאוכל להתמסר לו כל כולי, לעסוק בו במרב זמני. אבל פרנסה, גם לא צדדית, היא לא המניע ליצירתו, גם לא הסיבה לכתיבתו. המניע הוא פנימי – זו דרכי, כך אני משמיעה את קולי, למען אחרים ולמען עצמי.
 
המילים שבכותרת לקוחות ממסכת אבות, פרק א', משנה ג', בה נאמר: "אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק. הוא היה אומר: אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, אלא היו כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס, ויהי מורא שמים עליכם". לא למדתי לימודי משנה בחיי, אבל במהלך הקורס בעריכה לשונית – דווקא שם – נפתחה בפניי הדלת לעולם המשנה, והנה עוד סוג של פרס לא צפוי. המרצה, ד"ר אשר שפריר, ביקש להדגים את המשמעות ואת השימוש הנכון ב"על מנת", ולשם כך הוא השתמש בציטוט שכאן. כך גם למדתי שפרס בלשון חז"ל משמעותו מחצית כיכר לחם.
 
לך לך. צאי לדרך. עשי. אלה המילים שנושפות בגבי. ואני עושה, שלא על מנת לקבל פרס, אבל – אם אני מתמידה וסבלנית – אני גם רואה את התמורה. אני יכולה לפרט כאן מה מביאה לי הדרך, אך אני מעדיפה שלא, כי יהיה זה לתאר עולם ומלואו, וכי אני מעדיפה לשמוע אתכם – שיצאתם לדרככם שלא על מנת לקבל פרס, והמשכתם בה גם אם העבודה רבה וגם אם הדרך ארוכה ומכשולים לאורכה. אני מעדיפה לשמוע אתכם, היום, מחר, בעוד שנה, מה קיבלתם בתמורה, כי התמורה – בצורה זו או אחרת – בוודאי תגיע.
 
 
   מילים נרדפות   
באמצע העולם עשי צעד חיובי אחד. בלב הכאוס בצעי פעולה החלטית אחת.
רק כתבי. אמרי כן, הישארי בחיים, היי ערה.
(נטלי גולדברג, עצם הכתיבה)


   בשידור!   
בשבוע החולף התארחתי בתוכנית הרדיו "קסם בבוקר" - תוכניתה של דינה לקס ברדיו קסם, המכון הטכנולוגי חולון. ניתן להקשיב לקטעים מהתוכנית דרך רשימת "הקישורים שלי" שכאן בבלוג משמאל.


   תגובה אחת    
אני מקבלת כאן ובדוא"ל תגובות רבות, מרגשות ומעניינות, על הרשימות שאני מפרסמת בבלוג. בעקבות הרשימה הקודמת – איך אומרים תודה להר? - קיבלתי תגובה אחת מעניינת במיוחד. להלן חלק מהתגובה, תגובתו של גיל חורב: "בדימוי שלי, לכל אחד מאיתנו יש הר בפנים, אליו אנו עולים כדי לקבל את תורת חיינו, ואלוקים יורד על ההר כדי לתת לנו אותה. שם אלוקים גם נותן לנו את לוחות הברית, הברית האישית שלו איתנו. כמו הר סיני בשעתו, כך גם ההר הזה אפוף תמיד ערפל אלוקי, אליו אנחנו נכנסים, נעלמים בו, אך דווקא בהיעלמותנו זו אנו קיימים יותר מאי פעם. וכמו משה שקרן עור פניו כשירד מהר סיני, כך אנו תמיד קורנות פנינו ברדתנו מההר שלנו. ואנו עולים אל ההר הזה שוב ושוב, ובכל פעם יורדים ממנו עם עוד חלקים של תורת חיים, מאירה, טהורה, מנחמת, מחממת לב. תודה לך, גיל."


  שאלה להתבוננות  
מה אתם עושים?
כולנו מקבלים מצגות יפות עם מילים חכמות, כולנו מקבלים ציטוטים מאירי עיניים.
אנחנו קוראים ומקשיבים – אבל מה אנחנו עושים?
מה אנחנו עושים בכל יום כדי ליישם את ההבנות?

שער: יהלום

10 תגובות:

  1. ישי קינן29/3/12

    המשיכי ליצור ולכתוב בכדי שאחנו נוכל להמשיך להנות !

    השבמחק
    תשובות
    1. אנונימי30/3/12

      מעולה!
      והתמונה- !!! אסף צילם?

      אמן ותיצלח דרכך!

      מחק
    2. הי ישי, תודה, תודה. ואני ממשיכה. אני ממשיכה.

      מחק
    3. מי האנונימי/ת?
      כן, אסף אפה וצילם את יצירתו!
      תודות. אמן.

      מחק
  2. גיל חורב1/4/12

    לשרית היקרה,

    תודה על דברייך החשובים והקולעים.

    ההתרגלות לעשיית דברים שלא על מנת לקבל פרס, דורשת מהפך של ממש בעולם הפנימי שלך. זה דורש ממך לבדוק ולחקור את כל המוטיבציות שלך, מה מניע אותך לעשיית דברים. אתה צריך ללמוד להכיר מחדש את עצמך. אתה צריך ללמוד להאמין שאתה מסוגל לפעול מתוך מוטיבציות, שמעולם לא ידעת או לא האמנת שאתה מסוגל לפעול מתוכן.

    לא מדובר כאן על דבר של מה בכך. זה לא סוויץ' שאתה משנה בראש ביום אחד. זה תהליך ארוך, עקשני, תובעני.

    זאת אולי הסיבה שאנטיגנוס איש סוכו סיים את דבריו במלים: "ויהי מורא שמיים עליכם". הוא ידע שכשאדם מנסה לוותר על המוטיבציות האינטרסנטיות שלו לעשיית דברים, הוא עלול להישאר בלי מוטיבציות בכלל. לכן, בכזה מצב, עליו לגייס למאמץ את ה"מורא שמיים", כלומר את החשש מפני תחושת הפיספוס שירגיש, אם לא יצליח לעבור את התהליך הזה.

    שבוע טוב,
    גיל.

    השבמחק
    תשובות
    1. גיל,
      כהרגלך - אתה מדייק כל כך. אני מזהה בדיוק את הנקודה שעליה אתה מדבר. מזהה, מכירה היטב וממשיכה. כמוך, לא?
      תודה מעומק לבי. חג שמח. שרית.

      מחק
  3. לעיתים, אנו פועלים מתוך צורך פנימי ועושים לנו, ובתוך כך גם לאחרים.
    שרית היקרה
    המשיכי בדרכך זו.
    מילותייך יודעות להגיע ללב. לעיתים מרחיבות את דעתנו, לעיתים מנחמות ולעיתים מוסיפות צבע לחיינו.
    שבוע נפלא
    חגית אמסטרדם-פרנקל

    השבמחק
    תשובות
    1. הי חגית,
      איזה כיף לראותך כאן! בדיוק לפני שבוע יצא לי לדבר על חגיגת יום ההולדת שעשינו ל"ברומו של איזון". זוכרת?
      תודה על התגובה ותודה על החיזוק.
      אני ממשיכה :-)
      שרית.

      מחק
  4. אנונימי18/5/12

    שרית היקרה,
    יצא לנו להחליף מיילים לפני מספר שנים או אז שיתפתי אותך בדרכי הבלתי סלולה -כמוך כמוני - דרכי הייתה דרך חתחתים ..ורק עתה לאחר 10 שנים שעמלתי ללא קבלה תמורה נאותה (לפי עניות דעתי) עליתי על דרך המלך.. אכן לא פשוט לנהוג בדרך של "נעשה ונשמע" - אך כזהו הקול הפנימי ..הוא מבקש מהשומעים לו ללכת וללכת גם אם איןאפשרות לראות אור בקצה המנהרה.. האור בוא יבוא.. תודה על הפוסט . רונית

    השבמחק
    תשובות
    1. בהמשך ישיר לרשימה האחרונה שהעליתי - יש ללכת, ללכת - אני לא מפסיקה כבר שבוע לשיר את השיר של אריק לביא - זה קורה, שהדרך מתמשכת, זה קורה, יש ללכת, ללכת!
      תודה רונית.

      מחק