אני עומדת בשער
מחלקת
חינם
זרי
פרחים צבעוניים
רעננים
שנקטפו
זה עתה
אנשים רבים חולפים על פניי
מי
שלוקח ממני זר – כנותן לי מתנה
מי
שלא – זו זכותו כמובן
אבל
כשחולף על פניי
גם
אם מעיף מבט
מישהו
אהוב
וממשיך
לדרכו
ללא
זר צבעוני בידו
אני מזכירה
לעצמי
אפילו
בקול
לא
להתכנס
לא
להתקפל
לא
להיעצב
לא
לכעוס
כל
אחד הולך בדרכו
לא
לרדוף אחריו
גם
אם כואב
אלא
להמשיך לעמוד
במקומי
להציע
זרים
לאנשים
החולפים
זהו
ייעודי
מי
שייקח - ישמח
מי
שלא – זכותו
במקומי
תמיד אעמוד
אם
ירצה - יחזור
***********************
מי שהולך אתי לאורך הבלוג מתחילתו וקרא את כל הרשימות שהעליתי
עד כה, גם אם לא ידע, עכשיו אומר: המילים שלמעלה מסיימות שלושה ביקורים בארבעת
השערים דרכם אני עוברת שוב ושוב בדרכי אל האור, ואותם אני מבקשת להציג כאן בבלוג.
להלן תזכורת:
· אמת: הייעוד שלנו, לפי הבנתי, הוא פשוט להיות אנחנו (רשימות: הכול מתחיל כאן; תעודת
זהות; המעגל הפנימי)
·
מהות: אחד השלבים
הבסיסיים הוא ללמוד לעבוד עם עצמנו (רשימות: הגן הצבעוני והשקט שלי; לכל מילה יש
עצמה; להגיע למהות);
·
יהלום: התוצאה בהכרח
תהיה ביטוי כזה או אחר של היהלום הפנימי, של השיר שלנו (רשימות: השיר שלנו; שלא על מנת לקבל
פרס; הרשימה הנוכחית)
·
דרך: לשם כך עלינו
למצוא דרך – את הדרך שלנו (רשימות: הדרך תיקח אותי; איך אומרים תודה להר?; יש
ללכת, ללכת);
והדרך ממשיכה, והיא תעבור שוב ושוב בתחנות הנ"ל, שכבה אחרי שכבה, בסבלנות ובהתמדה, בנחישות ובאמונה, עד שהדרך תהיה ברורה יותר, אולי אף קלה יותר ובוודאי שמחה יותר.
שאלה להתבוננות
מה הם זרי הפרחים שאתם מחלקים?
והאם אתם ממשיכים לחלק אותם?
מילים נרדפות
"כיצד אגמול לך, זמיר יקר שלי, הן הרחקת בשירך את
המוות שתקע כבר את ציפורניו בחזי?"
שאל הקיסר את הזמיר.
"אתה כבר גמלת לי, הקיסר", אמר הזמיר, "כאשר שרתי
לפניך בפעם הראשונה, ראיתי דמעות בעיניך והן היו שכרי האמיתי ואותן לא אשכח לעולם.
דמעה נאמנה היא שכרו האמיתי של האמן".
(הנס כריסטיאן אנדרסן - אגדות אנדרסן)
תודה לנועה פיין
עלי לומר שהפעם הדברים קוממו אותי... יש חשיבה תבניתית ולא מעמיקה - הפרחים כסמל ולא כמהות. מותר לקטוף (ובכך להרוג אותם/לקצר את ימיהם), מותר לחפצן? כך עושים רוב האנשים גם לגבי בעלי חיים, וחלקם - לגבי אנשים אחרים (בתואנות שונות). לא מקבלת....
השבמחקשלום לך.
מחקכמו ששרית אמרה מי שירצה שייקח מי שלא זכותו פרח מסמל הרבה דברים מאהבה ועד פרידה וכמי שעוקב אחרי הבלוג אני תמיד שמח לקבל אותוולחשוב על הכתוב בו ועל התובנות שמאחורי המילים וזה מה שיפה בו שכל אחד יכל לקחת את הכתוב בו למקום שלו תנסה לראות את הטוב ולא את הרע שווה לחשוב על מהות הדברים ולאחר מיכן להגיב יום טוב ושמח לכולם.
ושוב תודה על הזר... :)
הי אנונימית, המילים שלי הן הפרחים שלי, והן רק מתעצמות מרגע שאני קוטפת אותן מהאוויר שסביבי ומעבירה הלאה. גם 12 החתולים שמטיילים בשלווה ובהנאה בחצר בין הפרחים בשלל הצבעים מחזקים אותי בדרכי. ברכות.
מחקתודה על הפרחים שאת מחלקת
השבמחקהי רות, תודה על התודה, היא חשובה לא פחות מהפרח :-)
מחקלשרית היקרה,
השבמחקאני מודה לך על שסיכמת עבורנו את הדרך אותה הצגת עד עתה, ועשית לנו סדר בראש ובלב.
יישר כוחך על השיר היפה והמרגש שכתבת, והדבר שאליו אני התחברתי בו יותר מכל, הוא הרצון להשפיע חסד, אך מצד שני לא לכפות את החסד הזה על הזולת.
זהו הגבול הדק בין "חסד דקדושה" לבין "חסד דטומאה" המופיעים במקורות היהדות. אפילו הדבר הזך והטהור ביותר כמו החסד, עלול להפוך לקליפה טמאה. זה קורה כאשר המוטיבציה לעשיית חסד עם הזולת, היא ההטבה לעצמי.
האדם כופה את החסד על זולתו. הוא לא מקשיב למה שזולתו צריך באמת. הוא כביכול מקשיב לזולתו, אך למען האמת מקשיב לעצמו. הוא עושה טוב עם זולתו, כדי לקנות לעצמו את נשמת זולתו ולהשתלט עליה.
זהו הגבול הדק שבין עבודה אמיתית לה', לבין עבודה לעצמי.
שבוע טוב ומתוקן ומזוכך :-)
גיל.
גיל, תודה. כתמיד אתה מוסיף עומק ורוחב למילים שלי, מחזק אותי בדרכי ומעשיר את מסריי. תודה וזר פרחים בשלל צבעים לך.
מחקמעניין אם בחלוף הזמן את חשה אותו דבר ביחס לנושא והאם הסמליות של זרי פרחים נשארה כפי שהיתה?
השבמחקהי לאנונימי,
מחקכן, הפרחים עדיין מסמלים בשבילי משהו טוב שאני מעניקה לאחרים, גם לזרים.
מעבר לכך, אכן יש שינוי פנימי ביחס שלי לנושא: אני מבינה, ממש בימים אלו, שיש אנשים שאני לא אמורה רק להציע להם זר, אלא גם לאפשר להם תיקון. זה נושא מורכב ורגיש. אפתח אותו בהמשך.
תודה על השאלה.