30.10.2012

בולגריה - המהות הפנימית (חלק א')



















בטיול הזה אני מקשיבה. ליערות הצבעוניים, למים הזורמים, לאנשים הפשוטים, לבתים העתיקים ולדרכים הצדדיות שחולפות מול עיניי. אני שוב בבולגריה, עם אמא. לפני שנה בדיוק טיילנו בבולגריה טיול כוכב – התמקמנו בסופיה, ממנה יצאנו לגיחות ואליה חזרנו לעת ערב. הפעם אנחנו בדרכים, חוצות את בולגריה בעיקר לאורכה. לפני שנה הגעתי לטיול עייפה ומרוטה, ומצאתי את עצמי מקיצה אל החיים. בפעם הזאת אני מגיעה נלהבת, גאה בדרכי, רגועה ומלאה כרימון בחדוות יצירה. ובשלוות המחשבות אני מחכה למילה שתקשור סביבה את הטיול הנוכחי. בפעם הקודמת זו הייתה ה"מקיצה". מה תהיה המילה בפעם הזאת?

* * * * * * * * *

המלצרית במסעדה הכפרית מקבלת את פנינו בברכת "בוקר טוב" בעברית. היא מלווה את הברכה בחיוך חם. המסעדה גולשת אל הרחוב הראשי של וליקו טרנובו העתיקה – עיר הבירה הראשונה של בולגריה. זהו רחוב צר, מרוצף באבנים גדולות. מעברו האחד בתים שכמו נערמים זה על גגו של זה, נצמדים למדרון תלול. מעברו השני ירידה חדה אל נהר יאנטרה. האוויר צלול וקריר ואני מתעטשת לפתע. המלצרית מברכת אותי בבולגרית בברכת "לבריאות" ושואלת את אמי איך אומרים "לבריאות" בעברית. לאחר שהיא מוודאת שהבינה היטב את המילה ואת דרך ביטויה, היא שולפת פנקס קטן מכיס אפודתה וממהרת לרשום את המילה החדשה. "אני רושמת כל מילה חדשה שאני לומדת, לאו דווקא בעברית", היא מסבירה ומחייכת בהתרגשות. "תבואי לבקר בארץ", אמי מזמינה אותה. המלצרית מחייכת במבוכה, "גם אם אחסוך כל חיי לא אצליח לממן את הנסיעה", היא מסבירה ובכל זאת מחייכת מלוא הפה ורושמת כל מילה חדשה, כמו חוסכת טיפים לנסיעה.

* * * * * * * * *

לקראת סוף העלייה לשיפקה – מעבר הרים ברכס הרי הבלקן – המכונית שלנו נעצרת. עשן לבן עולה ממכסה המנוע. אבגני, הנהג שמוביל אותנו בטיול, מצליח לגלגל את המכונית אל צדי הכביש הצרים, אני עוזרת לו כמיטב יכולתי. אנחנו בוחנים יחד את המנוע ומבינים לבסוף שאחד הצינורות שמוליכים מים נקרע, והמים זלגו ממנו בחופשיות אל הכביש. אין לנו מים נוספים. המנוע לוהט. אנחנו מחכים, מקווים למכונית חולפת שנהגה יוכל לסייע לנו. אמא עייפה, הדרך עוד ארוכה, והאביר מגיע לבסוף כשהוא נוהג במשאית מקרטעת שמובילה ירקות. הוא משאיר לנהג שלנו בקבוקים עם מים, מעמיס את המזוודות שלנו בין הירקות ועוזר לאמא שלי להעפיל אל מרומי מושב הנהג. אני מטפסת אחריה ואנחנו יוצאים לדרך. יורי קוראים לנהג. הוא מדבר בולגרית בלבד, בפה ללא שיניים, גבר באמצע שנות חייו, שמוביל ירקות מהעיר הגדולה אל עיר בגבולה הצפוני של בולגריה. אנחנו נוסעים יחד כשעתיים ומחצה. אמא מדברת איתו מדי פעם, אני מתלהבת בינתיים מהנוף, ויורי מסביר שמרוב עבודה הוא לא שם לב לנוף, ושהחופש היחיד שהוא מרשה לעצמו הם עשרה ימים, מדי שנה, בהרי רודופי הקסומים, בדרומה של בולגריה. כשהוא מוריד אותנו בתחנתו האחרונה בדרך, רק אחרי שדאג להזמין מונית שתיקח אותנו ליעדנו, הוא לוחץ את ידי בחום, כאילו אני עזרתי לו. אמא מציעה לו כסף, אך הוא מסרב לו. מחלון המונית שמזנקת קדימה אני מסתכלת על יורי, שממשיך לדרכו, תוהה על אדיבותו וטוב לבו, קושרת אותם לחיוכה של המלצרית שלא שאלתי לשמה, חושבת על המהות הפנימית של כל אחד מאתנו, ומנסה להבין – מתי אנחנו מגיבים לעולם בטוב ובחיוך ומתי בקשיחות ובתקיפות?

* * * * * * * * *

בשלוות המחשבות ולאורך הדרכים אני רושמת לעצמי נושאים שבהם ארצה להעמיק – התניות, מנהיגות של אמת, מהות פנימית ומהות משותפת – ומחכה למילה שתקשור סביבה את הטיול הנוכחי. בפעם הקודמת זו הייתה ה"מקיצה". נדמה לי שבטיול הנוכחי המילה שמתגבשת היא "כימיה". על כל אלה ועוד – בהמשך, כאן בבלוג.
 

   מילים נרדפות   
  האחד נולד לזרוע, האחר לשיר 
Един се родил да сее, друг да пее
(Edin se rodil da seе, droug da pee)
 
הפתגם לקוח מכולנו בולגרים J
 
באתר הנ"ל מצאתי גם את "המנהיגים באים והולכים, אך רק האנשים הם בעלי משמעות", שמבשר על חלק מהמחשבות עליהן אני רוצה לכתוב כאן בהמשך.

שרית יעקב, בלוג "שער לאור", אתם מוזמנים להגיב בבלוג

19 תגובות:

  1. "מתי אנחנו מגיבים לעולם בטוב ובחיוך ומתי בקשיחות ובתקיפות? " תודה שרית עזרת לי לנסח באופן אחר שאלה שמלווה אותי הרבה. בזמן האחרון אני חושב שאנחנו יכולים להגיב לכל דבר בטוב... אנחנו "רק" צריכים להחליט ולהתכוונן "להתאמן" על זה כל הזמן... וזה עוזר שיש לך גם מקום של אהבה ועוצמה לשאוב ממנו את השמחה והכוח לעשות את זה...

    השבמחק
    תשובות
    1. הי ישי, תודה :-) כן, זו שאלה עמוקה, שלדעתי מובילה למקום אפילו מהותי עוד יותר, שמתקשר למשפט האחרון בתגובה שלך. ועל זה אני רוצה לכתוב בהמשך.

      מחק
  2. אפרת חיוני31/10/12

    בוקר אור שרית,
    כל חיינו שאלה אחת גדולה, חושבני שעלינו להתחיל ב- "רצון" ובהפנמה, כולנו כאן במסע, לעיתים מצליח לנו יותר ולעיתים פחות להתחיל יומינו בחיוך אך הטוב אכן טבוע בנו...עלינו רק להוציאו החוצה..

    השבמחק
    תשובות
    1. ערב טוב, אפרת. תודה. הטוב אכן טבוע בנו, ואם נהיה אנחנו הוא פשוט יצא גם החוצה. זו אמונתי. וגם בכך ארצה להעמיק בהמשך.

      מחק
  3. נעמי31/10/12

    שרית שלום
    אהבתי את המאמר שלך - ואינני מתפלאה שקבלת השראה טובה ממקום שופע יופי בראשיתי כבולגריה. התושבים הכפריים הפשוטים שם הם סמל לנדיבות ולב רחב וכל מי שחוזר משם מרגיש את החום הבולגרי הנדיר. בברכה

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה, נעמי. מי שנכנס למרכז בולגריה ולהרים, אכן פוגש את החום הבולגרי הנדיר ויותר מכך. אי אפשר לשכוח שזו המדינה היחידה "ששמרה" על היהודים "שלה" בשואה. בטח עוד אכתוב על זה. תודה.

      מחק
  4. הי שרית,

    ממשיך לקרוא באדיקות. לא מצליח להגיב מספיק...הלחץ...אבל מנסה לבחור כל יום בטוב. חשוב לי להגיד ש"דרישות השלום" ממך שמבליחות מדי פעם, הן תמיד רגע של חיוך וחום ועוזרות לי לבחור בטוב. לרגע האירו את יומי המלצרית והנהג. תודה שהפגשת ביננו.

    אוהב, שי

    השבמחק
    תשובות
    1. הי שי :-) איזה כיף לדעת שאתה קורא את הבלוג באדיקות. ואם אני מצליחה לעזור לבחור בטוב - הרי אני עושה את שלי! וטוב לי. אמשיך להפגיש. זו דרכי. מחכה למפגש פנים מול פנים. חיבוק.

      מחק
  5. והנה אחת מהתגובות שקיבלתי במייל:
    שמי נחמה, מדריכת יוגה בתל אביב, נשואה ליוצא בולגריה.
    מעניין ביותר - ההתרשמות מבולגריה בהחלט מרוממת נפש
    אנשים פשוטים מתפרנסים בקושי ושמחים
    מוכנים לסייע כמו המלאך בדמות נהג המשאית
    בעיר הגדולה סופיה למשל זה סיפור אחר
    שם חדר הפשע והרשע.
    אבל בכפרים ובערים שפחות חשופות לתיירים
    הנפש מתרוננת הנשמה מתמלאת באנרגיה חיובית
    תודה על השיתוף בחוויה האישית שלך
    נחמה

    השבמחק
  6. שרית יקרה,
    איזה כייף שאת קיימת ומשתפת גם אותי בחייך ובחוכמתך.
    חיבוק גדול והמשך נפלא עם שפע
    אור

    השבמחק
    תשובות
    1. הי אור, איזה כיף שאת כאן כדי לחזק אותי בחזרה! תודה. אמשיך במסירות בדרכי. חיבוק וברכה לך.

      מחק
  7. נעמי1/11/12

    משהו קטן לנשמה - מי שמאמין, הרי אלוהים נמצא בכל מקום ובכל אחד אבל בבולגריה - שם המדינה מדבר בעד עצמו בול - גר - יה ואכן במקום בו חיים בני-אדם עם לב אנושי פתוח שם מתגלמת האלוהות במלא תפארתה.
    בברכה
    נעמי
    אגב, למי שזוכר את סולנית מקהלת צדיקוב משנות השישים - זו אני.

    השבמחק
    תשובות
    1. נעמי, ריגשת אותי! גם בתוכן הדברים (לא הכרתי את פירוק השם בול-גר-יה. יפה מאוד. תודה) וגם בחלקך בלהקת צדיקוב המופתית. מיד כשקראתי את תגובתך התקשרתי לאמי לספר לה! איזה יופי. תודה לך.

      מחק
  8. בלוג מקסים ומרחיב את הלב והדעת תודה

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה לך. מעט מילים שנותנות לי המון!

      מחק
  9. גיל חורב4/11/12

    לשרית היקרה,

    ברוכה השבה לארץ הקודש.
    אני שמח לפגוש בך אחרי כמה שבועות דרך רשימתך החדשה.
    היה שווה לחכות, ואת משאירה אותי במתח עד הרשימה הבאה,
    ואת עושה בחוכמה, כי זה מאלץ אותי לחשוב בעצמי על התשובות לשאלות שהעלית.

    למשל לגבי שאלתך המאתגרת, מתי אנחנו מגיבים לעולם בטוב ובחיוך ומתי בקשיחות ובתקיפות?
    ובכן אם אקשר לכך את דברייך על המהות הפנימית,
    אז ייתכן שאנו מגיבים לעולם בטוב ובחיוך, כשתגובתנו באה ממהותנו,
    ומגיבים אליו בקשיחות ובתקיפות, כשתגובתנו באה מהמקום העמוס והפגוע שלנו.

    מחכה לתשובותייך שלך...

    המשך שבוע טוב,
    גיל.

    השבמחק
    תשובות
    1. הי גיל, תודה כתמיד. אני שוב ושוב מוצאת את עצמי מחכה לתגובה שלך, וגם אני סקרנית לתשובות שאעלה בחכתי. אני עדיין בוחנת אותן, למרות שיש לי כבר כיוון. נמתין קצת ונראה :-)

      מחק
  10. פוסט מקסים ומרענן את הלב. בהחלט עושה חשק לצאת ממפת ישראל ומעצמי השגרתית ולהגיע למקום אחר פיזית ופנימית.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה :-) מספר ימים לפני ליל הסדר - זהו בדיוק הזמן, זמן החירות.

      מחק