16.3.2013

אבא חזר לבן מהמלחמה


אבא חזר לבן מהמלחמה. הוא יצא אליה בחופזה, קצין בצבא קבע, אבא בן 39, בשיער שחור קצר, וחזר כעבור ימים רבים כששיערו מדובלל ואפור וזקן לבן כשלג מעטר את פניו. כששב לראשונה בהפתעה לביקור קצר בבית הייתי עם אימא במספרה. אני זוכרת היטב את צעידתנו חזרה הביתה, כף ידי הקטנה נתונה בכף ידה, כשלפתע היא לחצה את כף ידי בחוזקה עד כאב ונעמדה. מולנו, בחניית הבניין, מתחת לשכבות של חול ואבק, זיהינו את הרכב הצבאי של אבא. עלינו בשתיקה ובמהירות במדרגות, לבנו המה בקול, וכשהדלת נפתחה ראיתי את אחי עומד מחויך מעבר למפתן ומעליו גבר ששיערו אפור ומדובלל וזקן לבן כשלג מעטר את פניו. הבטתי באיש בחשש. לא זזתי ממקומי. לא זיהיתי את אבי, שעמד נדהם מולי, מחכה לחיבוקי.

עברו כמה שניות, ארוכות ומבהילות, עד שהתעשתי והבנתי שהגבר שמניח יד על כתפו של אחי המחויך הוא לא גבר זר, ושמתחת למדים, לאבק ולשיער הלבן זהו אבא שעומד מולי, וחיבקתי אותו חזק.

כעבור כמה שעות, אולי היה זה לילה, אבא שוב עזב אל החול המתעתע של סיני וחזר אלינו לאחר שבועות ארוכים, רק אחרי שאבק המלחמה פינה את אוויר סיני, ששב לצלילותו, אך נשאר סמיך ודביק על לבבות הלוחמים.

אין לי מושג מה עובר על מי שנמצא בשדה הקרב. אינני מסוגלת אפילו לדמיין את התחושות. מעולם גם לא דיברתי על הנושא עם אבא ואין לי מושג אם היה משיב לי. רק השיער שהלבין במהירות של ימים מסגיר משהו מהתחושות הפנימיות, ותמונתו של אבי שהפך לרגע לזר - לא עוזבת אותי.

* * * * * * * * * * *
מה הוא מקומה של המודעות העצמית בעולם כזה, בארץ שלנו, שבה מלחמה היא עניין יום יומי?
בתמימותי כי רבה אני מאמינה שזו היא התשובה היחידה.

יש קשר ישיר בין מודעות עצמית לאהבה עצמית,
בין אהבה עצמית ל"ואהבת לרעך כמוך",
בין "ואהבת לרעך כמוך" לשלום בית,
בין שלום בית לשלום בעם,
בין שלום בעם לשלום בעולם.
 
ודיינו.

* * * * * * * * * * *
אבא נפטר 20 שנים אחרי ששב מהמלחמה. היו אלה 20 שנים של חסד, חום ושמחה, שלא השכיחו לרגע את אותות המלחמה. והיום, 18 שנים בדיוק מפטירתו, אני פועלת בחזית האחת והיחידה שאפשרית מבחינתי, שהולכת ומתבהרת עם השנים – חזית האור.


   מילים תומכות   
"יסוד הכעס בא מצד חסרון היצירה הרוחנית
וכל מה שהיצירה הרוחנית מתרחבת
השלום מתרבה בעולם"
(הרב קוק, קובץ ח רנא)
 
שרית יעקב, בלוג "שער לאור", אתם מוזמנים להגיב בבלוג

12 תגובות:

  1. גיל חורב17/3/13

    שרית היקרה,

    אני מנסה להבין למה את רואה סתירה בין מודעות עצמית למצב של מלחמה.
    אולי מכיוון שאת סוברת שרק אדם חסר מודעות עצמית פותח במלחמה? אולי מכיוון שאת רואה עיסוק במודעות עצמית בזמן מלחמה כמותרות שאסור לנו להרשות לעצמנו? אולי את רואה כאגואיזם את העיסוק במודעות עצמית בזמן שכלל העם עסוק במלחמה? שזהו סוג של פרישה מהציבור?

    אני בכל אופן לא רואה סתירה בין מודעות עצמית לבין מצב מלחמה.

    זה יכול להיות מהסיבה הטכנית, שלפעמים אתה יכול להיות במודעות עצמית מקסימלית, אך האוייב במצב הפוך מזה, ואתה נאלץ להילחם בו בגלל מצבו זה.

    אבל במובן העמוק יותר, דווקא במלחמה עבודת המודעות העצמית שלך היא במבחן הכי גדול. האם תצליח להעביר תחת שבט מודעותך העצמית גם את יצריך האפלים ביותר? האם תצליח לעבד אותם ולהפיק מתוק ממר?

    לדעתי, אם יש מקום בו החובה המוטלת עלינו לעסוק במודעות עצמית היא מקסימלית, הרי זה במלחמה: זאת, כדי שהאגרסיביות והכיעור שבמלחמה לא ישחיתו את נפשנו. דווקא במלחמה עלינו להיות במצב של מעקב פנימי מדוקדק ובלתי מתפשר אחר כל מחשבה ורגש שלנו. דווקא במלחמה יש לנו את האפשרות לפגוש ולעבד תכנים בתוכנו שאיננו יכולים לפוגשם באף מקום אחר בחיינו. לא להשאיר את התכנים האפלים, במצבם הגולמי הלא מתוקן, באיזו פינה נשכחת בנפשנו, אלא לחשוף, לעבד ולתקן אותם.

    חז"ל אמרו: "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך" – "בכל לבבך"=בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע. ובתרגום למלים שלנו: מודעות עצמית ניתן ליישם לא רק ע"י מפגש עם הטוב, אלא גם ע"י המפגש עם הרע ועיבודו – כאן יש לנו את ההזדמנות להיחשף למודעות עצמית במדרגה חדשה לגמרי.

    שבוע טוב,
    גיל.

    השבמחק
    תשובות
    1. הי גיל, אני מתחילה מהסוף - ברור שמודעות עצמית ניתן ליישם לא רק ע"י מפגש עם הטוב, אלא גם - ובהרבה מקרים בעיקר - ע"י מפגש עם הרע ועיבודו. ברור שיש מקרים שאנו נקלעים למלחמה בגלל שהצד השני רחוק ממודעות עצמית או כי אני חייל במערכה שאין ממנה מנוס. אבל עדיין, אני שואפת וחושבת שכולנו צריכים לשאוף לעולם שאין בו מלחמות. מלחמות הן אולי חלק מתהליך של מודעות כללית, אבל אין לו חלק בעולם מתוקן. וכן, אני בטוחה שמלחמות רבות (גם אם לא כולן) יכולות להימנע ככל שיותר ויותר אנשים יהיו מודעים.

      מחק
  2. גיל חורב17/3/13

    שוב שרית היקרה,

    בשטף מחשבותיי לא התייחסתי לפן האישי של הרשימה שלך, סלחי לי על כך.

    הבאת כאן נקודת מבט עדינה ונוגעת ללב של ילדה קטנה על מראהו של אביה, ובעודך מסתכלת על אביך, רק אנו המבוגרים מבינים מדוע לא זיהית את האיש העומד מולך. יותר מאי זיהוי גופו – היה זה אי זיהוי נפשו...

    אני מבין היטב את תחושתך אז. תחושה כזו פקדה אותי מספר פעמים בתקופת חייו האחרונה של אבא שלי ז"ל, כאשר בגלל השינויים הנפשיים-גופניים הדרסטיים שהוא עבר בתקופה זו, תהיתי מדי פעם בפעם האם זה אבא שלי הנמצא מולי...

    לילה טוב,
    גיל.

    השבמחק
    תשובות
    1. גיל, תודה. לא הגבת על הפן האישי ברשימתי, אבל היה לי ברור ששמת אליו לב. תודה על הרגישות. בכל פעם מחדש אני מתרגשת מאנשים שרגישים לזולת :-)

      מחק
  3. I am touched
    Indeed this is an issue that I ahd to confront and I don't have full answer

    But it is clear that this war-state is part of our Karma, part of what we need to go through
    And that it only greatly emphesized the TRUE which is- we are going to die, and we don't know when
    So in Israel we have to face it in greater intensity on daily bases
    Face the TRUUTH

    I liked this sentence
    רק אחרי שאבק המלחמה פינה את אוויר סיני, ששב לצלילותו, אך נשאר סמיך ודביק על לבבות הלוחמים.


    Take care,

    Arik

    השבמחק
    תשובות
    1. הי אריק, תודה. כל כך כיף לדעת שאתה כאן, בבלוג. מחכה שתשובו ונוכל לדסקסק את הנושאים שכאן וגם אחרים כמו פעם. יש על מה לדבר :-)

      מחק
  4. בין התגובות שקיבלתי במייל הייתה גם התגובה הבאה (מובאת כאן בחלקה):
    One of my earliest memories of life is this huge man with thick beard (which he never had before) standing at the door…dust is also something I remember. I ran away and then was called back to see my own Aba…that was 1973 as well. I was 3.
    I loved the way you weaved the love from the personal being to the nation. Dayeynu indeed.

    השבמחק
  5. שני21/3/13

    שריתיק, ממש מרגש. אני חנוקה לגמרי- אולי מההורמונים...
    המשיכי לשתף כך. בדיוק כך.

    השבמחק
    תשובות
    1. ממשיכה. ממשיכה :-) תודה. וזה לא רק ההורמונים...

      מחק
  6. הי שרית
    מרגש עד דמעות ואני לא נוטה לבכות...
    כתוב כל כך יפה!

    השבמחק
    תשובות
    1. קרן, תודה :-) הטקסט הזה ישב בתוכי הרבה זמן; מעניין אם בעקבותיו אלך עוד יותר פנימה ומשם החוצה. נראה...

      מחק