שבהם נפתחת לפניו דלת לראות
מי הוא במקור
אז גם נלחש לאוזניו:
"הראיתי לך מי אתה
עכשיו לך ותישאר לעצמך נאמן"
זו תנועה על־זמנית
מהראשית אל ההווה
ומהעתיד (היחיד שבסופו של דבר אפשרי)
אל ההווה
ונשאלות השאלות:
- האם אנחנו שמים לב לרגעים?
- האם אנחנו רואים מבעד לדלתות?
- האם אנחנו שומעים את הלחישה ונשארים
לעצמנו נאמנים?
- האם אנחנו יודעים מי פתח לנו דלת?
- והאם אנחנו מבינים שהראשון שלוחש לאוזנינו
הוא אנו עצמנו – האני הגבוה שלנו?!
האני הגבוה שלנו
המבקש שנלך לקראתו
שהרי כך יצאנו לדרך מראשיתה
והוא שולח לנו סימנים
כדי שנשוב אליו חזרה.
ונשים לב היטב, כך בדיוק גם בחייה של אומה:
יש רגעים בחיי כל אומה
שבהם נפתחת לפניה דלת לראות
מי היא במקור
אז גם נלחש לאוזניה:
"הראיתי לך מי את
עכשיו לכי ותישארי לעצמך נאמנה"
זו תנועה על־זמנית
מהראשית אל ההווה
ומהעתיד (היחיד שבסופו של דבר אפשרי)
אל ההווה
ונשאלות השאלות:
- האם אנחנו שמים לב לרגעים?
- האם אנחנו רואים מבעד לדלתות?
- האם אנחנו שומעים את הלחישה ונשארים
לעצמנו נאמנים?
- האם אנחנו יודעים מה פתח לנו דלת?
- והאם אנחנו מבינים שמי שלוחש לאוזנינו
הוא בעצם עצמנו – האומה שאנחנו במקור?
האומה שאנחנו במקור
המבקשת שנלך לקראתה
והוא שולח לנו סימנים
כדי שנשוב אליו חזרה.
****************
ונשים לב היטב, כך בדיוק גם בחייה של אומה:
יש רגעים בחיי כל אומה
שבהם נפתחת לפניה דלת לראות
מי היא במקור
אז גם נלחש לאוזניה:
"הראיתי לך מי את
עכשיו לכי ותישארי לעצמך נאמנה"
זו תנועה על־זמנית
מהראשית אל ההווה
ומהעתיד (היחיד שבסופו של דבר אפשרי)
אל ההווה
ונשאלות השאלות:
- האם אנחנו שמים לב לרגעים?
- האם אנחנו רואים מבעד לדלתות?
- האם אנחנו שומעים את הלחישה ונשארים
לעצמנו נאמנים?
- האם אנחנו יודעים מה פתח לנו דלת?
- והאם אנחנו מבינים שמי שלוחש לאוזנינו
הוא בעצם עצמנו – האומה שאנחנו במקור?
האומה שאנחנו במקור
המבקשת שנלך לקראתה
שהרי כך יצאנו לדרך מראשיתה
והיא שולחת לנו סימנים
כדי שנשוב חזרה.
ונשים לב היטב:
כך בחיי אדם
כך בחייה של אומה
כך גם בחייה של האנושות כולה.
והיא שולחת לנו סימנים
כדי שנשוב חזרה.
****************
ונשים לב היטב:
כך בחיי אדם
כך בחייה של אומה
כך גם בחייה של האנושות כולה.
אני קורא שוב ושוב את דברייך, ובכל פעם מגלה בהם עוד ועוד פרטים ועומקים, עומק לפנים מעומק, ומשער לעצמי כמה עומק של מחשבה וחוויה השקעת בכתיבתם.
השבמחקדברייך אלה הם מלאי אור, והם דברי יסוד, לדעתי, למה שאנחנו עוברים בחיי הפרט (בזמנים שונים), האומה (בתקופה זו), והאנושות (בזמנים שונים), וכדאי לכל אחד לקרוא אותם ולהעמיק בהם.
אשרייך שאת חווה את הדברים האלה.
אכן לפעמים השמיים נפתחים לפני האדם, והוא רואה מראות אלוהים.
רואה אל תוך עצמו, במעמקים שלא יכל לשער לפני כן שקיימים.
וכשהוא רואה, משהו בו יודע, שאלה אכן המעמקים. ושאלה המעמקים שלו.
והקול הזה, שאז נלחש לאוזניו: "הראיתי לך מי אתה, עכשיו לך ותישאר לעצמך נאמן", אינו מרפה ממנו.
אך אין זה קול שמענה אותו, אלא קול נעים ועדין, כשירת מלאכי השרת, שנפשו כלה ומשתוקקת אליהם.
זו תנועה על-זמנית, שכמו שמשתתפים בה כל כיווני המקום, כך משתתפים בה גם כל כיווני הזמן – ראשית, הווה ועתיד.
ופתאום עברו ועתידו של האדם, מתגלים בפניו כפותרי חידות ההווה העמוקות ביותר שלו, ואז הכיוון מתהפך, וההווה שלו פותר לו את חידות עברו ועתידו.
ובכלל – כל כיווני הזמן פותרים זה לזה, זה את זה.
וכמו שאלוהים מסתכל בדין של ראש השנה על כל אדם בסקירה אחת אחדותית, שמבארת את כל הפרטים, כך פתאום האדם רואה את כל חייו בסקירה אחת, ומבין פתאום דברים שלא הבין עד עכשיו.
האם אנחנו שמים לב לגודל השעה?
האם אנחנו שמים לב שזו לא סתם עוד דלת בחיים, אלא דלת שמאחוריה טמונה תשובה להרבה שאלות?
האם אנחנו שמים לב שזו לא עוד לחישה מים הלחישות המקיף אותנו, אלא לחישה מהותית, אולי אפילו גורלית לחיינו?
והאם אנחנו שמים לב שזאת לחישה, ולא צעקה, ואם כן היא עמוקה, פנימית, באה מן הנשמה, מן האני הגבוה? או ברמת האומה – מנשמתו הנצחית של עם-ישראל?
האם אנחנו שמים לב שזו דלת שגילוי זהות מי שפתח אותה, הוא בעל מסר חשוב מאין כמותו לחיינו?
האם אנחנו שמים לב שזו לא שאלה שבאה ממקור רחוק מאיתנו, אלא "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד" – שאלה שבאה מעצמנו, שיורדת אלינו למטה מגבהינו?
ודומה שהעולם מתקיים רק בזכות אלה ששומעים את אותן השאלות.
ושאלות אלה נשאלות לא רק לאנשים שרגילים בכאלה שאלות, אלא גם להם, הן נשאלות ברובדי עומק וחיים שלא היו עד כה.
והלוואי שהאנושות כולה תשמע את השאלות האלה. כרגע נראה לי שחלק גדול ממנה עסוק בלברוח מהן או להשתיק אותן.
ואני מאמין שהן נשמעות כעת מארץ-ישראל ביתר שאת, ואומות רבות בעולם רוצות להשתיק אותן, אותנו.
ולסיום – קראת לדברייך "כל התורה".
ובאיזה אופן אני מבין זאת? דברייך הם תורה אמיתית בעיניי. הם דוגמה בעיניי ל"כל התורה" שאני ועוד רבים מחכים להופעתה.
לא כזו שזקוקה למחיקה של כל התורה שהייתה עד עכשיו, אלא עוטפת את הכל בצביון חדש לגמרי של תורה, שהוא תוצאה של כל התהליכים החברתיים, הפסיכולוגיים, הרוחניים והתרבותיים, שעבר ועובר עם-ישראל עם תחייתו בארצו ב-150 השנים האחרונות.
על הפסוק "הַקְשִׁיבוּ אֵלַי עַמִּי וּלְאוּמִּי, אֵלַי הַאֲזִינוּ, כִּי תוֹרָה מֵאִתִּי תֵצֵא, וּמִשְׁפָּטִי לְאוֹר עַמִּים אַרְגִּיעַ", אומרים חז"ל: "תורה *חדשה* מאתי תצא, *חדוש* תורה מאתי תצא".
שבאחרית הימים תלבש תורת ישראל לבושים חדשים לגמרי, שהם תוצאת כל התהליכים שבאחרית הימים.
מדרגת התורה שהייתה עד עכשיו, הייתה חייבת להיעלם ולהישכח מן התודעה האישית והלאומית, כדי שתצמח מדרגה חדשה לגמרי שלא הייתה כמוה.
ואני מקשיב לכל דברייך רוב קשב, ומנסה להתעלות אליהם. והם בעיניי "כל התורה".
גיל,
מחקלמרות שאתה מגיב על טקסט שאני כתבתי - אתה מתעלה עליו, בכמה וכמה מובנים.
לא פעם נדמה לי ש"שווה" לי לכתוב רעיון ולו עבור התגובה שלך :)
יש לך יכולת נדירה לצלול למעמקי טקסטים ולראות מעבר להם: לראות את הרבדים על גבי רבדים שבהם, לראות את הדרך אליהם, להבין באמת, להשליך לחיים ולחבר למקורות אחרים בדרך שאורגת את הכול לאחד מפעים ומרגש.
יש לך יכולת נדירה גם להשקיע. לא פשוט לעשות את הנ"ל.
תודה על כל אלה.
הטקסט שלך למעשה משלים את שלי, מרחיב ומחזק אותו, סוג של פירוש רש"י מורחב :) אני אוהבת את הפירוש ומעריכה אותו. אתה מדייק בכל דבריך.
מעטים האנשים שנעצרים. שמים לב. מקשיבים לשאלות. ועונים עליהן בדרכם. מעטים מדי, לצערי.
בנוגע להתייחסותך לכותרת שנתתי לדברי "כל התורה" – אני אכן חושבת שעבור מי שבאמת מבין את הדברים, לעומקם, יש בהם את "כל התורה".
מעבר לכך, דבריך עוצמתיים כל כך, נכון יהיה שאשפיל עיניי ואחריש, בתודה.