15.2.2012

הדרך תיקח אותי











אני אוהבת ללכת, רצוי לבד, רצוי לצד שדות פתוחים. ביומיים האחרונים הייתי אצל אמי, שלא הרגישה כל כך טוב, רציתי לחזק את רוחה, אבל גם אצלה לא ויתרתי על ההליכה. למרות שאינני מכירה את הרחובות סביב ביתה - לא חששתי. "לאן תלכי?" היא שאלה לפני שיצאתי, "הדרך כבר תיקח אותי", השבתי ויצאתי.

אני אוהבת ללכת - ההליכה מביאה אליי את המילים; אני חייבת לכתוב – הכתיבה היא אני.
הכתיבה וההליכה הן חלק מדרכי, אבל דרכי אינה אמורה להיות דרככם.

אני אדם של דרך, פחות של מטרות. אני מאמינה בדרך, פחות במטרות. אמנם יש לי יעד מרכזי שמגדיר את כל חיי, כתבתי על זה ברשימה הקודמת - להיות אני ולחיות בהתאם. אבל היעד הזה הוא לא יעד של סוף הדרך, אלא הוא הדרך עצמה - הוא יעד של כל רגע ורגע בדרך. זהו יעד שאינו "נגמר".

בדרך שהגדרתי לעצמי יש כלים וגם מעין חוקים, יש התבוננות ותהליכים, וכל אלה יחד עוזרים לי לחדור פנימה אל נבכי עצמי: להכיר את עצמי, את החוזקות שלי ואת החולשות שלי, את המקור לכל כעס ופחד, את הדברים שמחזקים אותי ואת אלו שמחלישים אותי, את האמונות שהן שלי ואת אלו שאינן, את הדברים שאני אוהבת לעשות ואת אלו שאני טובה בהם, יותר או פחות, את הערכים שחשובים בעיניי ואת אלה שחשובים לאחרים, את עצמתי, את האמת על עצמי. ועוד.

והדרך עוזרת לי ליישם, כלומר להיות אני - לא בסוף, לא במקצוע מסוים או בתפקיד מסוים, לא במקום מגורים מסוים, לא במצב משפחתי מסוים, לא ביעד רחוק, שלא בטוח מתאים לי, אלא בכל רגע ורגע. ואז ממילא אגיע למקום שבו אני אמורה להיות.

זוהי דרך של גילוי, ולכן היא גם משתנה ללא הרף, כל פעם קצת (כמו שם השיר היפה כל כך של עידן חביב): לומדים את עצמנו בעזרת הדרך ואז משנים אותה מעט בהתאם לגילוי, או שמשנים הרבה, תלוי. זהו משחק עדין בין עצמי לבין הדרך, פעם זו מובילה ופעם אני.

במשימת האתגר המסכמת, המהפנטת, של "המירוץ למיליון" נדרשו זוגות המתחרים להלך על חבל שמתוח בין שני בניינים בגובה 200 מטרים, כשהתמיכה היחידה שיש לכל אחד היא של בן זוגו. הם אחזו זה בזה, אחזו חזק, ניסו לשמור על איזון, לעתים האחד תמך יותר, לעתים השני, מביטים ללא הרף זה בעיני זה. כך הם הלכו, צעד צעד, כל פעם קצת. וכך גם הדרך עצמה והגילוי העצמי שנגזר ממנה - אחוזים זה בזה ותלויים זה בזה. בדרך כלל הדרך היא שמובילה, אך היא כל הזמן משתנה, כל פעם קצת, מתאימה את עצמה להבנות שמחכות כתמרורים בדרך, וממשיכה.

המקומות שאליהם מובילה דרך הגילוי אינם ידועים מראש ויכולים אף להיות מפתיעים. הגדרה מראש של מטרה רחוקת טווח עלולה לשבש את המיקוד - לפתע נמצא עצמנו מתמקדים במטרה במקום בזיקוק של עצמנו. מטרות ביניים בכל אופן, הן הכרחיות. הבלוג הזה, לדוגמה, הוא אחת ממטרות הביניים שלי. זו מטרה מתמשכת והיא סוללת מחדש את דרכי, מוסיפה לה נדבך נוסף, נדבך מחייב ומחדד.

ומה היא הדרך? ובכן, זו הדרך שלי, כלומר, של כל אחד ואחד - לכל אחד יש את הדרך שמתאימה לו. למרות זאת, לאורך הבלוג אספר על דרכי, כדי לעודד את מי שצריך למצוא את דרכו. כי לכל אחד צריכה להיות דרך שתוביל אותו בבטחה בנבכי החיים, שתוביל אותו קרוב יותר ויותר אל עצמו, אל האמת, אל הטוב שבו. בלי דרך נהיה כספינה שנתונה לחסדי הגלים, ללא מנוע או מפרשים. עם דרך – נגיע רחוק. אני מאמינה שמי שהולך - מוצא, לאו דווקא את מה שהוא רצה, אלא את מה שהוא צריך, את מה שיעשה אותו מאושר, את עצמו בעיקר. הדרך תביא אותנו למקומנו, כל אחד למקומו. ושם נגלה שיש לנו את הכול. 


    במילים אחרות    
המלים "דֶּרֶךְ" ו"דְּרִיכוּת" הן קרובות,
כי כשאדם הולך בדרכו האמתית המיוחדת לו,
אז בסוף כל יום נפשו כבר דרוכה ומצפה ליום הבא.
(גיל חורב)


  שאלה להתבוננות  
היכן נמצאות המחשבות שלכם?
מי שולט במי – אתם במחשבות או המחשבות בכם?

נכתב על ידי שרית יעקב, בלוג "שער לאור" (אתם מוזמנים להגיב)

שער: דרך

13 תגובות:

  1. אנונימי16/2/12

    תודה לך שרית. אני אוהבת לקרוא את הבלוג שלך ותמיד נהנית ומחכימה.

    יפעת

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה יפעת, תודה בחזרה. אני חייבת לכתוב, זה כמו אוויר לנשימה בעבורי, אבל כשיש קהל לכתיבה, קהל אוהד ומגיב - זה חזק הרבה יותר.

      מחק
  2. אנונימי16/2/12

    שלום שרית. זה נדיר שאני באמת מתפעלת ומרגישה שמחכימה ומקבלת משהו באמת חדש ממאמרי צמיחה אישית וניו אייג' (על אף שקוראת מדי פעם). והפעם ממש נגעת בי. ממש חידשת. ממש עודדת (כמו שכתבת שאת מתכוונת). אני תמיד רגילה להרגיש לא מספיק טובה ולהתנצל על כך שאני לא חיה לפי מטרות, לא מצליחה לסמן מטרות, חיה את ההווה, מתגלגלת. אמנם למדתי לראות את הטוב שבזה וכבר אומרת לעצמי ולאחרים שזה לטוב ולרע... אבל קשה להיות שלמה עם אופי והתנהלות כזו בחברה הישגית ותחרותית כשלנו.
    אז המילים שלך על הדרך ועל האפשרות לראות בדרך הזו בחירה ממשית ולא איזה מין אילוץ של חוסר יכולת - המילים האלה ממש מאירות עבורי. מאוד מתחברת לרעיון של נדבכים ושל התקדמות קדימה (ואחורה לעיתים) בלי לדעת בהכרח לאן זה מוביל. כמו צייר שמתחיל ציור ולא יודע מראש לאן יובילו אותו המכחול והצבעים. כמו מוזיקאי שלא יודע לאן יובילו הצלילים. וכמו שקורה לעיתים כשכותבים ולא כל כך יודעים מראש לאן יובילו המילים. כמו למשל, שקרה לי עכשיו (:
    תודה.
    גילי

    השבמחק
    תשובות
    1. הי גילי, הלב שלי קופץ עכשיו :) תודה. גם אני הולכת ולא יודעת לאן הדרך תוביל אותי, ואני אפילו סקרנית, אבל יש לי דרך ברורה, ואני נמצאת בה. תודה שכתבת. אני אולי חושבת שיש לי מה להעביר הלאה - אבל צריך לקבל הדהוד על זה, כדי לדעת שזה נכון. ברכות.

      מחק
  3. אנונימי16/2/12

    הי שרית,
    פעמים רבות אנחנו מציבים מטרות, ושוכחים את הדרך אל המטרה.
    תודה על כך שהזכרת שיש יופי גם בדרך.
    שבת שלום וסופשבוע חמים ( ומושלג).
    עדה

    השבמחק
    תשובות
    1. מצפים אצלכם לשלג, נכון? איזה חורף יש לנו בשנה הזו! אכן הדרך. הדרך. כל כך חשובה. תודה עדה. תיהני בסופש ובדרך. תודה.

      מחק
  4. אנונימי17/2/12

    הי שרית,
    תודה על התזכורת, יום יום - שעה שעה - רגע רגע, זו הדרך ולא המטרה.
    לצערי לפעמים, ואולי לעיתים קרובות מידי, שוכחת את זה.

    באהבה רבה
    רינה

    השבמחק
    תשובות
    1. זה כל כך "בוער" בי, לא להסתכל רק קדימה אלא גם על כאן ועכשיו, כל הזמן. תודה לך. אנסה להמשיך להזכיר :)

      מחק
  5. בנימין ארדיטי - מטפל בפסיכותרפיה גופנית17/2/12

    קשה היה לי לקרא את הקטע האחרון שפרסמת. לא היה לי ברור על מה את כותבת. לא מצאתי את הנקודה שרצית להעביר ושעליה אוכל להתמקד ולהגיב. עקב כך הפניתי את תשומת ליבי לתחושות גופי והתחושה שקיבלתי הייתה תחושה של חוסר מיקוד ואיבוד כיוון. הצבע והתקווה שאפיינו את תאור החיים בצד כביש 70 ,מהקטע הראשון, קצת פחתו ותחושת חוסר הבהירות התחזקה במקומם. נראה שאת מחפשת דרך וכיוון, אך נדמה גם שלפעמים, תוך כדי החיפוש, יש איזו שהיא הליכה לאיבוד ובמקום למצוא כיוון יש דווקא איבוד של הכיוון. אני איבדתי כיוון בזמן הקריאה ואולי זה מה שהרגשת את בזמן הכתיבה. אולי. יחד עם זאת נראה שההליכה, החשיבה והכתיבה הם העוגן המקרקע שלך, מעין משאב שעוזר לך לצאת מהמבוך.

    ובאמת, "לא קלה היא לא קלה דרכינו" ולא פחות מורכבת.
    החיפוש אמנם מוביל לגילוי עצמי, לגילוי של העולם שסביבי ושיפור המודעות העצמית. בעקבות החיפוש והגילוי מקבלת הדרך כיוון חדש, צבע ואופי שונה. לפעמים, במקרים קיצוניים, אנחנו גם מגיעים לצומת בחיים ואז מחליטים לבחור כיוון חדש לחיינו.

    עד כאן טוב ויפה, אבל...
    מניסיוני, זה לא מספיק. מסתבר, שגם כשהכל ברור, הדרך פנויה והרשות נתונה, עדיין יש מחסומים רגשיים ומנטליים המונעים מאיתנו ללכת לאן שראשינו מורה ולאן שליבינו חפץ. מסתבר שחלק מהמחסומים הם אנרגטיים והם יושבים ברקמות השרירים שבגופינו שם אצורה האנרגיה השלילית של החוויות הפחות נעימות שחווינו במהלך חיינו. אנרגיה זו פשוט חוסמת אותנו פיזית מלבצע את אשר אנחנו חפצים לעשות.

    לכן כדי להשלים את איכות ההליכה בדרך אני מוסיף פאן גופני.
    דבר ראשון, אני מקשיב לשינויים ברמת האנרגיה והויטליות שבגופי. לכל אחד יש את הדרך שלו. אמנם, הדרך לא מסומנת באופן ויזואלי וברור אך היא כן מסומנת בצורה אנרגטית וניתן להבחין בה לאור השינויים ברמת האנרגיה והויטליות שמרגישים. כל סטייה מהדרך הייחודית שלנו באה לידי ביטוי בתחושה של איבוד אנרגיה, חוסר ויטליות והעדר תחושה של סיפוק וטעם בחיים. ולהבדיל, הליכה בדרך הנכונה באה לידי ביטוי בתחושה של תוספת אנרגיה, בחזרתן של תחושות התקווה, השחרור, הטעם והסיפוק בחיים ולחזרתם של הצבע, החיוך והאור הקורן מפנינו.
    דבר נוסף שאני עושה הוא קבלת טיפולים מסוגים שונים המבוססים על התמקדות בגוף ובשחרור האנרגיה השלילית האצורה בו. כל טיפול מעלה ומציף את המשמעות העמוקה שבבסיס החסימה, ממיס את האנרגיה השלילית ומחזיר את השחרור לגוף.

    שרית, תמשיכי ללכת ולכתוב.

    השבמחק
    תשובות
    1. הי בנימין, תודה על השיתוף, על ההארות. הדרך פתוחה בפניי ואני קשובה לה ומשאירה את הדלת פתוחה למה שיגיע, אולי בגלל זה אתה מרגיש בלבול אצלי, אבל זה לא בלבול. אני יודעת לאן אני הולכת - אליי, ואני יודעת בדיוק איך אני הולכת. ועל האיך - שאי אפשר לתאר או להסביר אותו ברשימה אחת, גם לא בשתיים, אני מתכוונת לספר בבלוג זה. כל פעם קצת. ומכיוון שדרכי היא אחת, וטוב להכיר דרכים נוספות, אני שמחה שאתה משתתף כאן ומודה לך. אמשיך ללכת ולכתוב, זה העוגן שלי. ברכות.

      מחק
  6. סאפי18/2/12

    היי שרית , נהניתי לקרוא , מעניין.

    השבמחק
  7. גיל חורב19/2/12

    שרית היקרה,

    קראתי את רשימתך היפה החדשה בבלוג ("הדרך תיקח אותי"), ומאוד התחברתי אל הדברים, ועוד אקרא אותם שוב, והם עוררו בי הקבלות מופלאות למה שלמדתי בעבר ממקורותינו.

    יש את הפסוק (ספר זכריה ג ז): "כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת: אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ ... וְנָתַתִּי לְךָ (האדם) מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים (המלאכים) הָאֵלֶּה".

    המלאכים נקראים "עומדים", כי הם לגמרי שליחים, אין להם בחירה חופשית, הם לא יכולים לעשות אחרת ממה שהם נשלחו אליו, לכן הם לא יכולים להשתנות, הם עומדים, קבועים.

    לעומת זאת האדם נקרא "הולך", כי הוא מסוגל, ע"י בחירתו החופשית, לשנות את המקום בו הוא נמצא, יש באפשרותו ללכת ממקום למקום, לשנות את מקומו ומדרגתו ללא הרף.

    תמצית החוויה המלאכית היא "להיות עומד". לא לשנות את מקומי כמלוא הנימה ממה שנשלחתי אליו.
    לעומת זאת, תמצית החוויה האנושית היא "להיות הולך". אין "מקום" במובן הרגיל של המילה, אלא יש "דרך". מקומי הוא הדרך. בה אני מרגיש הכי יציב. בה אני מרגיש אני. בה אני מרגיש על מקומי (בשפת ימימה אביטל). לשנות כל הזמן, ללא הרף, את מקומי, לגדול, להתפתח, וע"י כך משתנים ללא הרף סוגי השפע הזורמים אל חיי. ולכן כל הזמן קורות הפתעות, מתרחשים ניסים.

    וכדברי פירוש ה"כלי יקר" על התורה (ספר ויקרא יח ד): "כי בעולם הזה נקרא האדם מהלך, שהוא נעתק ממדריגה למדריגה כמו שכתוב (זכריה ג', ז') 'ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה', כי המלאך נקרא עומד כי הוא עומד במדריגה אחת, אבל האדם נקרא מהלך".

    כמו כן התורה מתארת את הסיטואציה, בה בני-ישראל לכודים בין הים לבין המצרים, ומשה צועק לקב"ה שיושיע אותם.
    ואז, הקב"ה אומר למשה את הדבר הכי מוזר ולא צפוי שיכול להיות: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: מַה תִּצְעַק אֵלָי? דַּבֵּר אֶל בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ!" – מה ייסעו? לאיפה ייסעו? אלא שרק ע"י זה שהם יתחילו ויסכימו ללכת, יבואו הנסים, כי כשאדם מסכים להיות כולו בתוך ההליכה, הוא רואה כל הזמן הפתעות, נסים. הוא הופך את עצמו מוכן להיות מופתע ללא הרף ע"י המציאות. מעצם ההסכמה ללכת, קורה תמיד הלא צפוי, המופלא, הניסי. הדרך תייצר לך נסים, רק אם תהיה מוכן באמת, בכל רמ"ח איבריך ושס"ה גידיך, ללכת. להיות מה שהינך בתור אדם, להיות "הולך".

    שבוע טוב ומלא הפתעות בדרך,
    גיל.

    השבמחק
    תשובות
    1. גיל, מדהים ומרגש! אני לומדת ממך המון. אתה מחזק את דרכי ביסודות של בטון. תודה גדולה. ההפתעות כבר כאן :) שרית.

      מחק