15.3.2012

תעודת זהות














אני לא הגיל שלי ולא מצבי המשפחתי, אני לא העבודה שלי ולא מקום מגוריי. אנשים נוטים להגדיר את עצמם ואת מכריהם באמצעות דברים חיצוניים – תואר, מצב משפחתי, לאום, גיל, מקום עבודה וכד' - אבל הזהות שלנו היא פנימית. היא מצטנפת בתוכנו ואמורה להתבטא מבפנים כלפי חוץ, ולא להפך. המפתח נמצא בתוכנו.

"מה את עושה?", שואלים אותי אנשים שזה עתה פגשתי. "הרבה דברים", אני עונה. "במה את עובדת?" הם מתעקשים. "אני עצמאית", אני פותרת את הקושיה. "את נשואה?", הם ממשיכים. "בפועל כן, רשמית לא", אני עונה בכנות. "טוב, נדבר אחר כך", הם מתנצלים ופונים ממני הלאה כדי לחפש את השאלות הבאות. כשאנחנו מציגים נתונים "חיצוניים" לאנשים חדשים הם ממהרים, לרוב, לתייג אותנו בהתאם ולהכניס אותנו על פי הבנתם לתבנית שמוכרת להם - תבנית שמתאימה לתוויות אלו. קשה להימנע מכך וקשה עוד יותר לצאת אחר כך מהתבנית שקבעו לנו, עד שגם אנחנו עלולים לחשוב שאנחנו כאלה ולפעול בהתאם. אבל לא כך - אין לנו תבנית מוכנה ואנחנו גם לא צריכים אחת.

כדי לחיות נכון וטוב אנחנו צריכים לדעת מי אנחנו פנימה, ומתוך כך להגדיר את עצמנו כלפי חוץ. אם נפעל כך, נוכל לסלול את נתיב החיים שנכון לנו, את הנתיב שימלא אותנו סיפוק, נתיב שתהיה בו הגשמה, שמחה ואפילו אושר, ונוכל לשמור עליו בהצלחה, כי נהיה עקביים, כי נהיה צמודים לעצמנו כמגדלור. במה אני מאמינה? מה הם ערכיי? מה הן היכולות שלי? מה אני אוהבת? היכן טוב לי ועם מי? מי אני? לא היום, מחר, אתמול. מי אני? זו השאלה, והמפתח לתשובות נמצא בידינו.

טעות נפוצה היא להקשיב לאחרים כשהם אומרים לנו מי אנחנו ומה נכון לנו. לפעמים אנחנו מקשיבים מבחירה, האדם חכם בעינינו, ולפעמים מעמדה נחותה, כשמישהו שנישא מעלינו טוען בסמכותיות ובהחלטיות לנפשנו, ואנו מאמינים לו. זו טעות. טעות נפוצה. מעטים, עד כדי יחידי סגולה, יודעים לראות אותנו באמת כאילו היו אנחנו. רוב האנשים, רוב מוחלט, רואים אותנו דרך עצמם – דרך ניסיונם, דרך אכזבותיהם, קשייהם, חולשותיהם, דרך חינוכם הם. אבל, הם לא אנחנו, וחשוב לזכור לא ליפול למלכודת הזאת. אנחנו נתקל בה שוב ושוב לאורך הדרך.

מזה זמן רב אני מדריכה את עצמי בנבכי החיים, נעזרת במדיטציות עמוקות, ספרים חכמים, שותפים לדרך וכתיבה. אני מדריכה את עצמי למצוא את עצמי ומדי פעם אפילו נותנת לעצמי תרגילים. הנה תרגיל אחד לדוגמה שמלווה אותי, אני ממליצה עליו לכולם: קחו דף נקי, אולי אפילו בריסטול, ורשמו עליו ציטוטים נבחרים שמשקפים אתכם, את האני הפנימי שלכם. אל תמהרו. הסתכלו על הנייר כאומן שמסתכל על יצירתו. התרחקו מעט מהכתוב, צפו בו וחזרו אליו כדי להוסיף עליו או לגרוע ממנו. שחקו עם מיקום המשפטים. אפשר להחליף את המשפטים בציור או תמונה, או לצרף אותם לטקסט, אבל חשוב לשמור על בהירות. אל תהיו עמומים. קחו את הזמן. המיקוד העצמי הזה אינו מיידי, דורש חשיבה, התבוננות וכנות. אבל אם תעלו את עצמכם אל מול עיניכם, בצורה ברורה וגלויה, ותכוונו את חייכם בהתאם – הדרך תהיה טובה יותר.

אם נכיר את המהות הפנימית שלנו, זו שזורמת מתחת לפני השטח, ואין לה קשר בהכרח לתוויות חיצוניות, ואם נתעקש על עצמנו ונחיה בהתאם למהות שלנו – נמצא לאורך הדרך גם את בן הזוג המתאים וגם את העבודה הנכונה, ניתן דוגמה טובה יותר לילדים ונהיה מסופקים וטובי לב. זו אמונתי. זו דרכי.

שער: אמת

   מילים נרדפות   
אם אתה יכול לומר לעולם מי אתה ובמה אתה מאמין - הגעת לשלמות!
(מתוך "שיחות עם אלוהים")
 

  הם שרים את שירך  
בהמשך לרשימה שפרסמתי כאן, שכותרתה "השיר שלנו", קיבלתי קישור לקטע באמת מיוחד.
ממליצה לקרוא.
ורדה, תודה.


  שאלה להתבוננות  
מה חלקו של עולם הדמיון בחייכם?
האם השארתם אותו מאחור בילדותכם ולילדיכם, או שאתם עדיין מבקרים בו?

שרית יעקב, בלוג "שער לאור", אתם מוזמנים להגיב בלוג

12 תגובות:

  1. תודה רבה כתבה יפה ובדיוק מה שהייתי צריך, גם כי חשבתי לאחרונה על השאלות המעצבנות האלו שאנשים שואלים ובגלל זה לא בא לי ללכת למפגשי היכרויות שכאלו.. וגם כי מישהו מעצבן החליט שהוא יודע מ נכון לי ושאמרתי לו שטוב לי במה שאני מאמין הוא אמר לי שאני קצת מבולבל וצרך לפתוח את הראש.. וזה מעצבן כי מי הוא שיגיד לי מה נכון לי? אז אמרתי לו שהוא זה שנראה לי מבולבל ושצריך לפתוח את הראש, כי אני הייתי מאושר לגמרי עד שהוא הגיע פתאום עם העצות והביקורת שלו..

    בכל מקרה,
    אהבתי שהשתמשת בביטוי מגדלור כי זה כמו התמונה ששמתי לאחרונה אצלי בפייסבוק.. ;-)

    הייה מגדלור לעצמך וכך תהייה גם אור לאחרים! :-)

    ועו דבר, בסוף שכתבת לאנשים לכתוב על דף ולדמיין, בעצם את קצת סותרת את עצמך לא? לתת לאנשים חופש להיות עצמם זה עד הסוף.. זה אומר שלכל אחד יש את הדרך נוחה לו להגדיר או בכלל לא להגדיר את עצמו.. אני למשל מעדיף לא לחשוב על זה בכלל.. אני פשוט חושב על אהבה ואלוהים.. :-)

    וזהו זה!
    ביי ביי ותודה לך כמובן!
    גיל :-)

    השבמחק
    תשובות
    1. הי גיל, תודה. כיף שאתה כאן. המגדלור תמיד מולי, אני אוהבת את הדימוי ואהבתי כששמת אותו אצלך בפייסבוק. ולגמרי לגמרי נכון, שלכל אחד יש את הדרך הנוחה לו להגדיר את עצמו, או לא. פשוט הצגתי את אחת הדרכים שאני אוהבת, שטובה לי, שעוזרת לעצמי מדי פעם לבדוק את עצמי - האם הרחקתי לכת מעצמי או שאני עדיין קרובה. קל מאוד "לזלוג" הצידה. אבל כל אחד בדרכו. לגמרי. תודה.

      מחק
  2. גיל חורב15/3/12

    לשרית היקרה,

    שוב תודה על דברייך היפים, החכמים, המעודדים. יש תקווה להיות אנחנו, אנחנו מחכים לעצמנו מעבר לפינת הרחוב, מחכים שנביט בעצמנו, שנכיר בעצמנו, ואז ניתן לעצמנו את כל כולנו, את כל הפוטנציאל האלוקי העצום שצפון בנו.

    בשבילי להיות אני עצמי, זה להרגיש וודאות, להרגיש את שמחת הוודאות, את שמחת התרת הספקות. זה להרגיש שליו. זה להרגיש קדושה וטהרה. זה להרגיש עוצמה, אבל שקטה. זה להרגיש עוצמתי ובו בעת להרגיש עדין. עוצמת העדינות, עדינות העוצמה. ששום דבר לא יכול להפר את הערכתי העצמית ולהפיל אותי אל תהום של ריק ואין. זה להרגיש שמחה פנימית ללא סיבה חיצונית, שמחה כי אני אני, כי אני וודאי, כי אני טהור, כי אני מדוייק. אני אני, איזו מתנה גדולה ונפלאה זאת!

    אני לוקח שאיפה גדולה, ואז נשיפה גדולה. בשאיפה אני מכוון להכניס חמצן את האיזורים שבי שלא פועלים ע"פ מהותי, ומדמיין איך שהחמצן הטהור ומלא החיים בא איתם במגע, מחמצן אותם, וע"י כך האור שבהם נפרד מהפסולת שבהם, ואז אני מכוון בנשיפתי איך הפסולת הזאת יוצאת החוצה.

    תודה על הקישור ל"הם שרים את שירך". קטע מקסים.

    ושוב תודה,
    גיל.

    השבמחק
    תשובות
    1. גיל, המילים שלך יפות כל כך, מרגשות ומחזקות. אני חושבת שאאמץ לעצמי את הביטוי "עוצמת העדינות, עדינות העוצמה". תיארת יפה את התחושות שגם אני מרגישה ברגעים, שהולכים מתארכים, שבהם אני אני. תודה לך.

      מחק
  3. שרית תודה על הפוסט המענג (כרגיל) והממקד - זה בדיוק מתאים לשאלות שאני שואל את עצמי עכשיו - ו"במקרה" הסתכלתי היום וראיתי שזה תואם את הגל הנוכחי בלוח השנה של המאיה - גל הלילה, שמלמד אותנו בין השאר ללמוד ולחקור את עצמנו, את מי ומה שאנחנו באמת...

    השבמחק
    תשובות
    1. הי ישי, נדמה שאני מכירה את המגיבים כאן בבלוג, אבל את רובכם אינני מכירה, לפחות לא במראה, בקול או בתוויות. אבל אני מרגישה כמו מכירה, כי אנחנו מחוברים לאותן הבנות, שמגיעות ממקורות חובקי עולם וזמן. תודה על התגובות כאן :)

      מחק
  4. "הו אדם דע את עצמך"
    היום אני מסכים לחזור ולהיות אני באמת
    אני מסכים לאהוב את עצמי
    מה אני (הכי) אוהב בעצמי?

    השבמחק
  5. אנונימי16/3/12

    איזה יופי
    שריתיק אני מוקסמת.
    גם השיר והתגובות!! ככ אוהבת.

    השבמחק
  6. נועה17/3/12

    Ane Brun - To Let Myself Go:

    "To let myself go
    To let myself flow
    Is the only way of being
    There's no use telling me
    There's no use taking a step back
    A step back for me..."

    http://www.youtube.com/watch?feature=endscreen&v=sZjhdM1QSAk&NR=1

    שיר מקסים מתוך הפסקול של "האנטומיה של גריי",
    נראה לי מתאים :)
    שבוע טוב שרה!

    השבמחק
  7. שרית,
    נקודת מבט מעניינת העלאת,מצטרף אני לראייתך את חשיבות ההגדרה
    הפנימית שלנו את עצמנו.
    אוסיף כי כאשר אנו נשאלים שאלות כגון, עיסוק, זוגיות,פוליטקה ...
    מתאפשרת לנו במה לתת ביטוי ופומבי לראיה והתפישה הפנימית שלנו בכל אחד מהנושאים, ולאו דווקא לענות בשיטחיות כנהוג.
    לדוגמא, במידה ונשאל לגבי זוגיות נפרשת הבמה לחשוף את הצרכים, ההבנות,התנועה,הרגשות שלנו לגבי זוגיות.
    בכך מתאפשר אימון אישי לגבי ההגדרה העצמית שלנו לגבי זוגיות ומעצם דיוק המענה ניתן לנהל דיאלוג וללמוד על הבנת מהות הזוגיות של הזולת ובכך להעמיק את ההבנה העצמית שלנו.
    הדיאלוג מאפשר לפרק תבניות ואף להציע לזולת נקודות מבט נוספות.

    בברכה
    אלעזר

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה אלעזר, אני מאמצת את התוספת שהוספת, כמובן במקומות שמתאפשר. ברכות.

      מחק