19.1.2014

מי האיש?


בערב שבת, שלא כהרגלנו, שרנו סביב שולחן האוכל. השיר שבו הארכנו במיוחד וגם העמקנו במילותיו היה "מי האיש?" ואני אמרתי בלבי תודה, אולי ראו אותה אף בעיניי, על החסד הזה.

מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב.
נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.
סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.
(תהילים, לד, יג)

נדמה שכל מה שחשוב גלום במילים אלה, ואם ננהג על פי הכתוב, ואם נחנך כך, ואם ננהיג כך – נראה טוב.

אבל המילים כמו נמחקו ברוח הימים.

* * * * * * * * *

יש דברים שחשוב להקפיד עליהם; יש דברים שחשוב למקם אותם ראשונים בתחילת היום, בתחילת השבוע, לפני שתדרי היום-יום, הכאן והעכשיו, משתלטים על הלך הרוח: בעבורי זו הכתיבה, תחת השמים, לשם העמקה בדרכי החיים ותזכורת לעצמי על הדברים החשובים באמת.

יום ראשון, 8:30 בבוקר. קר בחוץ, השמים מעוננים והגשם קרוב. עטפתי את עצמי היטב, כולל כפפות שמותירות את האצבעות חשופות, ויצאתי אל החצר – למרות שזו תחילתו של היום, למרות שזו תחילתו של השבוע, למרות מזג האוויר – אוחזת בכף ידי ספל קפה וחופנת ביד השנייה פנקס כתיבה, את הספר "כיצד קונים דעת העולמות העליונים" ואת "ספר קטן על משמעות החיים", שכתב אסא כשר. בכיסי הסוודר תחבתי עטים ויצאתי.

את "ספר קטן על משמעות החיים" קראתי לפני שנים רבות, אך הדיו נותרו בי עד היום. עכשיו, כשפתחתי את הספר הקטן נפל ממנו דף ועליו מילים בכתב ידי, מי יודע מתי כתבתי אותן. בצדו האחד רשמתי משפטים קצרים ששימשו לי כתזכורות לדרך הנכונה בעבורי. בצדו השני – מילים בודדות שמשרטטות את מה שאני מבקשת שיתקיים בחיי. שנים אחרי – הכול כאן. אחד לאחד.

ה"ספר הקטן" נפתח במדרש שעוסק בציטוט שבראש הרשימה. "אם נבין את המדרש על בוריו", כותב אסא כשר, "נכיר היטב את שאלת משמעות החיים", ומכאן הוא ממשיך ומבהיר את המדרש בדרך מרתקת, כמעט מפרק אותו, מילה אחרי מילה. הפרק הראשון – ויסלח לי הכותב על כך שאני מביאה מיד את סיכומו, בשעה שהדרך אל הסיכום חשובה יותר, ולכן אני מוסיפה כאן המלצה חמה לספר – מסתיים במסקנה, שאותה ממשיך אסא כשר לפתח במהלך הספר, ש"שאלת משמעות החיים של אדם היא שאלת העקרונות המעשיים שהאדם יכול לפעול על פיהם, כדי לקיים חיים שהם טובים בעיניו".

* * * * * * * * *
שנים רבות אני צועדת בדרך הרוחנית, קרוב לשלושה עשורים ואולי אף יותר. ב"דרך הרוחנית" אני מתכוונת לדרך שבה אני מתבוננת, ללא הפוגה, פנימה והחוצה, לעומקם של החיים, בניסיון להבין את עצמי, את דרכי, את הקשרים בין מה שבפנים למה שבחוץ, את משמעות החיים.

לפני כשנתיים הגעתי לשלב שבו הבנתי שחיים שהם טובים בעיניי אינם יכולים להתנהל רק ביני לבין עצמי או ביני לסביבתי הקרובה. הכתיבה לרבים, שבה התחלתי לפני יותר מעשור, היא דרך נהדרת לצאת מעצמי, אבל היום היא כבר לא מספיקה לי. עכשיו אני יודעת שדווקא הרוח מחייבת אותי למעגל רחב יותר שבו יתקיימו המילים:
נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.
סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.


כך הרחבתי את דרכי והתמסרתי לפעילות חברתית משמעותית, עליה כבר כתבתי כאן בבלוג.
אני חושבת שאנשי רוח רבים צריכים לנהוג כך.

נ.ב.
גם ברשימה הקודמת צעיף הוסר מעל עיניי (אותה לא הפצתי ברבים) חיברתי בין העולמות – האישי והחברתי. אשמח אם תקראו גם אותה.

ולסיום
כדאי להקשיב: "מי האיש?" – בביצוע חוה אלברשטיין

12 תגובות:

  1. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  2. בעודי קוראת את הטור שלך, ברקע החדשות מהמרקע הרב פינטו וניצב מנשה ארביב שני פיגורות בעלי מעמד והשפעה על עשרות , מאות ואלפי בני אדם , וכמה עצוב לי , מה הם לא קראו שורות אלה ? עד אנא הסיאוב הזה יגיע, ובסוף נגמר באיזה עסקת טיעון, מאסר סימלי, ואיזה דוגמא חברה כזו נותנת לדור הבא, ככל שאת פושע , גנב וסוטה אתה יותר סלב ? אותי מגמה כזו מפחידה עד כדי מחשבה לאיזה עולם אנו מביאים ילדים?

    מִי-הָאִישׁ, הֶחָפֵץ חַיִּים; אֹהֵב יָמִים, לִרְאוֹת טוֹב.
    נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע; וּשְׂפָתֶיךָ, מִדַּבֵּר מִרְמָה.
    סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ.
    (תהילים, לד, יג)

    השבמחק
    תשובות
    1. צודקת, תמי, צודקת. זה כל כך כואב, ואולי זה צריך להיות כך כדי שאנשים יבינו שהגיע הזמן להגיד די ולחזור לערכים הפשוטים, הבסיסיים.
      תודה על תגובתך.

      מחק
  3. תודה שרית על ההשראה ועל מילותיך הנוגעות ישר בלב. כחץ טבול בדבש.
    אני הייתי מתחיל את השירה המדהימה הזו מהסוף להתחלה.

    "רדפהו שלום ובקש טוב עשה, מרע סור,
    דבר מרמה משפתיך הסר, מרע לשונך נצור.
    טוב לראות, ימים אהוב, חיים חפץ, האיש מי?"

    זו התמצית בעיניי ומשמעותה שלעשות טוב אינו קשור לגמול. הטוב יינתן ללא תנאי.
    התניה פה היא בהתחלה "מי האיש אשר חפץ חיים"

    וכאן כבר יש מתן זכות בחירה לכל אחד לעשות כראות עיניו.
    למי שיש את הזכות לא להיות "חפץ חיים" אלה להסתפק ב-" אכול ושתה כי מחר נמות" מעשיו הקלוקלים יקבלו לגיטימציה חברתית מתוקף זכות הבחירה שלו.

    אך אם ה-" בקש שלום ורדפהו" יהיה ציווי, לא ציווי אלוהי אלה ציווי חברתי, ללא זכות הבחירה, אזי תהיה תיקווה שיותר אנשים ימלאו אותה.


    ושוב תודה,
    יוסי אוד

    השבמחק
    תשובות
    1. יוסי,
      דרך הסתכלות מעניינת! מאוד. אהבתי את הגישה. ונתת לי עוד חומר למחשבה.
      תודה.
      בנוסף, חשוב לי להדגיש את הסיפא של הרשימה, שבה אני מכוונת לכך שאני חושבת שאנשי "רוח" רבים יותר צריכים לגעת בפעילות חברתית (כזו או אחרת).
      תבורך, ניפגש בקרוב :-)

      מחק
  4. אנונימי19/1/14

    טוב ורע הם ביטוי לתפיסת עולם אישית ואו קבוצתית ואינם אוביקטיביים ועל כן אינם יכולים לשמש בסיס מוצק לדרך חיים חובקת עולם.

    אמת ושקר אולי מאפשרים בסיס רחב יותר " לחיים - טובים "

    התרומה המשמעותי של כל אדם לחברה מתקיימת במעשה הנעשה בהרמוניה " לב - שכל " ולא בהכרח כאשר המעשה נעשה כתוצאה מציווי מוסרי ואו אופנתי

    אודי

    השבמחק
    תשובות
    1. אנונימי20/1/14

      לאודי שלום -
      זו בדיוק הבעיה - כשאדם אומר מה שטוב לי לא בהכרח טוב לאחר ולהיפך - מה שרע לאחר לא בהכרח הוא רע לי וממקד את עצמו וראיית עולמו במרכז.
      לכן אמר רבי עקיבא - ואהבת לרעך כמוך. אל תעשה לחברך מה ששנוא עלייך. גם בבודהיזם תמצית התורה היא - אל תפגע בשכן שלך. כלומר העולם בנוי אכן כן מעשיית טוב לאחר. מהתחשבות בשכן ומקבלת השונה ממך באהבה.
      יום טוב
      פנינה ענב

      מחק
    2. אודי, נכון, טוב או רע הן הגדרות תלויות חברה/קהילה.
      וגם אני לא בעד ציוויים, אלא פעולה מתוך עצמך, בהרמוניה "לב-שכל" כמו שכתבת.
      ונכון להפנות כאן גם לשלוש התגובות שלמעלה: תגובתו של יוסי, תגובתי אליו, ותגובתה של פנינה ענב (פנינה, תודה).

      מחק
  5. אנונימי21/1/14

    פנינה היקרה בכתבתי התייחסתי לטוב ורע בתפיסה אישית וגם קבוצתית ...קהילתית לצורך הדיון נקח דיון המתרחש היום בעיתונות...קבוצת אנשי עסקים טוענת שטובת הציבור מבחינה כלכלית בעשיית ויתורים /טוב לשכנינו הפלסטנאים...בזמן שנציגי קבוצה אחרת טוענת שטובת הציבור מבחינה כלכלית היא להימנע מויתור ...וזאת ע"י הצגת מצגת מרשימהבחדשות.....שנתי הקבוצות משוכנעות בעשיית טוב.....אך למי זה באמת טוב...
    הבנת מרחב הטוב והיחסיות שבו חשובה בכדי להבין עד כמה הוא מאפשר בסיס רחב.....טוב ורע מהווים בסיס טוב לקהילה קרובה אך לא הרבה יותר מכך....כמובן להבנתי הסוביקטיבית

    השבמחק
  6. גיל חורב9/2/14

    שרית יקרה,

    אני מתנצל על העיכוב הגדול בהתייחסותי לדברייך היפים והחשובים, ואנא סלחי לי על כך.

    השאלה בה"א הידיעה בה אני מוצא את עצמי עוסק בחלק גדול מחיי, היא איך להנחיל (מלשון "נחל" היוצא ממקום גבוה ויורד ומשקה את המקומות הנמוכים) את האמת הבוערת בעצמותיי, כפי שאני תופס אותה, למעגלי עולם המעשה ההולכים ומתרחבים ממרכז חיי.

    אנו מוצאים שבהרבה מקרים העיסוק בחיים הרוחניים, משכיח מהנפש את ערכם של החיים הארציים, והעיסוק בחיים הארציים, משכיח מהנפש את ערכם של החיים הרוחניים. נדרשת חוכמה רבה כדי להגיע למצב בו החיים הרוחניים והחיים הארציים יחזקו זה את זה.

    במשנה מפרטים חז"ל את ירידת הדורות, ובין השאר אומרים: "... משמת רבי עקיבא, בטל כבוד התורה. משמת רבי חנינה בן דוסא, בטלו אנשי מעשה. משמת רבי יוסי קטונתן, פסקו חסידים ...". ולכאורה לא מובן מה עושה המושג "אנשי מעשה" בין מושגים רוחניים כמו כבוד התורה וחסידות? אלא מכאן אנו לומדים שחז"ל לא ראו הפרדה כלל בין עולמות רוחניים נשגבים לבין חיי המעשה. איש רוח אמיתי, אליבא דחז"ל, הוא מי שעמל להוריד את רעיונותיו הרוחניים למטה ולממשם בעולמנו, בעומק חיי המעשה הארציים.

    על כן אני כל-כך מוקסם מהפסוק "בכל דרכיך דעהו" (ספר משלי) – דע אותו, את הא-ל העליון והנשגב, בכל דרכיך. לא רק בבית-המדרש או בבית-הכנסת, לא רק במגדלי השן של עולם הרוח האקדמי, אלא "בכל דרכיך" – בכל אחת מהדרכים הרבות והמסועפות אליהן מובילים אותך חייך.

    כן ירבו אנשי מעשה כמוך, שרית, אנשים שמחשבותיהם מרקיעות לשחקים, וידיהם עוסקות ולא מרפות מלהוריד את מחשבותיהם אל חיי המעשה, בדיוק כפי שלמדתי להכירך. אין חיזוק יותר גדול מלקרוא את דברייך, שרית, והם נוטעים בלב אמונה ותקווה גדולות.

    גיל.

    השבמחק
    תשובות
    1. גיל האחד והמיוחד,
      כל תגובה שלך, כל תגובה, מהווה השלמה לרשימותיי, ואף העצמתן.
      תודה.
      אתה נוגע בדיוק במהות שלי, כפי שאני מבינה אותה. מהות - שבמשך שנים הייתה הקושי שאתו התמודדתי - לחבר בין עולמות הרוח לעולמות החומר. לא הצלחתי. רציתי להיות תמיד ברוח, והייתי לרוב "עצובה" בחומר. ועוד. אבל ... למדתי. חיברתי. אני חיה בכל העולמות, מחברת ביניהם, מביאה מהרוח לחומר ומהחומר לרוח. ורואה בזה את ייעודי.
      דבריך מחזקים אותי עוד יותר בדרכי.
      ועל כך תודה גדולה. מאוד.

      מחק
  7. אפשר לשאול ממך את "ספר קטן על משמעות החיים"?
    תקבלי בהשאלה ספר ממני...
    יניר השכן.

    השבמחק