23.12.2016

התרחבות הלב

   הערה מקדימה: השימוש במילה "דיברות" ברבים וביחיד, האם זכר או נקבה, אינו ברור מאליו, והרשיתי     לעצמי כאן בחופשיות מסוימת להתייחס לדיברות בלשון נקבה (ראו גם כאן).
צילום: אסף הבר

יש לי 10 דיברות שמתוות את דרכי. אלה לא הדיברות הידועות, אלא דיברות שקבעתי לעצמי. זה לא שיש לי משהו נגד הדיברות הידועות – הן פשוט כל כך ברורות לי, מי בכלל חושב לגנוב, שלא לדבר על מעבר לכך – אבל הרגשתי שבכל זאת אני זקוקה לדיברות, לדיברות שלי, שאני הגדרתי לעצמי, שהבנתי שהן חיוניות לדרכי.

וכך, בשלבים, חצבתי לעצמי דיברות במו ידיי ואף כתבתי אותן אל מול עיניי. הן שומרות עליי. לא יום וגם לא יומיים, אלא שנים עברו עד שהבנתי אותן והצלחתי לזקק אותן משלל האפשרויות שהרוח והאדמה מאפשרים. וגם היום, אם יש צורך, אמשיך לתקן ולדייק אותן, אבל הן כבר די קבועות – נחות במקומן, מכוונות אותי. ואני חוזרת ומשננת אותן כמעט מדי יום ובודקת את עצמי, את התנהגותי ואת דרכי על פיהן.

לא תמיד אני מצליחה לקיים ביום אחד את כל הדיברות, לא בכל יום אני מסמנת לעצמי 100%, אבל אני שואפת לכך. והיכן שלא הצלחתי לקיים, לרוב מחוסר זמן, כי תשומת הלב כבר נמצאת כמעט תדיר, אני מסמנת לעצמי נקודה קטנה ובוחנת כיצד מחר, כבר מחר, אוכל לתקן.

אחת הדיברות, מהראשונות שהבנתי שאם לא אקיים אותן אהיה כרוח רפאים בעולם הזה, היא "התרחבות הלב": לשים לב ללב, לשים לב לתחושותיו ולוודא שמדי יום הוא פושט זרועותיו, לוקח נשימה עמוקה, מתרחב ומחייך.

ההבנה הזאת נולדה בזכות ציטוט שמלווה אותי כבר שנים:

לדידי יש רק הליכה בנתיבים שיש להם לב, בכל נתיב שעשוי להיות לו לב. בנתיב כזה אני הולך, והאתגר היחיד שאני מחשיב הוא לעברו לכל אורכו. ושם מהלך אני – מסתכל, מסתכל, בנשימה עצורה.
(משנתו של דון חואן)

ומאז שנתקלתי במילים הנ"ל ולבי נפתח בו ברגע לרווחה, אני מודעת היטב לתחושותיו של הלב ובנתיב שאין לו לב – אני לא הולכת.

והעניין כל כך מהותי בעיניי עד שרשמתי אותו אל מול עיניי.

וחשוב לי עוד להרחיב כאן. כי הדבר אינו מטפורי בלבד – הוא ממשי. כל דבר שנרצה להיות טובים בו – נצטרך לתרגל אותו שוב ושוב, יש מי שאף חקר וקבע ש 10,000 שעות דרושות לשם כך (להיות מומחה בתחומו). וכך גם כאן: התרחבות הלב אינה רק פעולה פסיבית, שתלויה בהכרח בנסיבות חיצוניות או באחרים. התרחבות הלב היא פעולה שאפשר לתרגל גם ברמה הפיזית ובוודאי הרוחנית:

לנשום עמוק
להרגיש את הלב מתרחב
כפושט ידיים לצדדים, רחב ככל האפשר
"להכניס" אליו פרח
ציוץ ציפורים
אוושת רוח
להיזכר באנשים אהובים
לחבק אותם מרחוק
להביט אל השמים
לראות את עיניהם המחייכות
לשלוח אהבה ליחידים
לשלוח אהבה לרבים
לשים לב לדמעה של אושר
שזולגת
לומר תודה

וכשמתרגלים את התרחבות הלב היכולת הזו ממשיכה ללוות אותנו גם במהלך היום ואנחנו מודעים יותר ללבבות שאנחנו פוגשים, פתוחים יותר ומעזים יותר, לחבק, לתת, לאהוב. 


שורות קצרות
השורות הארוכות שכתבתי התחלפו בחודשים האחרונים בשורות קצרות. קטעים, קטעים, חלקם יחשבו כשירים ממלאים את מחברותיי; רבים מהם אני מפרסמת בפייסבוק, אך לא את כולם.
לא הייתה זו החלטה מודעת, אני הולכת כדרכי אחרי המילים, מאפשרת לעט למשוך אותן כבחבל מעמקי נשמתי. אינני עומדת בדרכן ותמיד רואה פלא. הייתכן שאני ילדתי אותן?

והבלוג, שהתרגל לרשימות, גם אם לא ארוכות, נשאר בודד, עד ששמעתיו קורא לי: "לא נולדתי רק לארוכות, אני יודע להכיל גם שורות קצרות".

אז עד שאביא לכאן את "הכתיבה החדשה" – אתם מוזמנים להצטרף לשער לאור בפייסבוק ולעקוב אחרי הפרסומים שם.

9 תגובות:

  1. אנונימי25/12/16

    התרחבות הלב, כל אחד מאתנו זקוק להתרחבות, להזין טוב ללב וחשוב מאוד לשמור עליו, ויהיה הלב פעיל ונקי בתפקוד עם לחץ החיים, לפזר אהבה..... שרית תודה לך את כל הזמן זורמת חיובי בושרא

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה בושרא שאת כאן, תודה

      מחק
  2. "אחת הדיברות, מהראשונות שהבנתי שאם לא אקיים אותן אהיה כרוח רפאים בעולם הזה, היא "התרחבות הלב": לשים לב ללב, לשים לב לתחושותיו ולוודא שמדי יום הוא פושט זרועותיו, לוקח נשימה עמוקה, מתרחב ומחייך". בדיוק מה שנחוץ לי. כל כך תודה לך שרית אהובה!

    השבמחק
    תשובות
    1. אני ממש מרגישה את ההבדל בין ימים שבהם הלב מתרחב וימים שהוא מתכווץ. אהבה לך. תודה כל כך.

      מחק
  3. אחת התגובות שקיבלתי במייל:
    תודה על הלב הרחב שלך.
    ואני אוהב גם את השורות הקצרות...
    חג ניסים שמח!
    גיל

    השבמחק
  4. גיל גוזני30/12/16

    אכן שרית יקרה, אחד הדברים שאני הכי מעריך בבחורה, הוא לב רחב. ואצלי בחיים, אחד הדברים שהכי מרחיבים את ליבי, זה להעניק. להעניק בלי חשבון. לשחרר את מה שאתה נותן בלב שלם. ואולי זה כלול במה שכתבת "לשלוח אהבה ליחידים
    לשלוח אהבה לרבים". נכון, לב רחב לא כולל רק נתינה, אך זה אחד הדברים שפותחים אותו. כי כשהלב בנתינה, הוא בטוב, וגם טוב לו, ואז הוא מתרחב. ולב שרע לו - מתכווץ. ובאופן כללי, אחת המתנות שאני יותר ויותר זוכה לה בשנים האחרונות, הן להיות בעל לב. לזכות לעשות כמה שיותר דברים עם לב. ואולי זו תכלית הכל.
    ואולי הדברים כלולים בפסוק "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם, וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר" (יחזקאל לו כו).
    תודה רבה לך ושבת שלום!

    השבמחק
    תשובות
    1. צודק, בכלל, אבל בפרט על "להעניק בלי חשבון". זה אכן מרחיב את הלב. והפסוק שצירפת, לא הכרתי אותו - כל כך נפלא! נהדר. תודה.

      מחק
  5. ועוד תגובה (מבין התגובות שמגיעות אליי באמצעות המייל או בפייסבוק):
    כל פעם מחדש, קוראת את שכתבת.
    עוצרת.
    חושבת.
    קוראת בשנית.
    נהדר.
    עצם זה שגורם לי לחשוב, מתרגשת מאד.
    תודה רבה.

    השבמחק
  6. תגובה נוספת, מרתקת, שהגיעה אליי במייל:
    בנוגע לדברה הראשונה שלך הפרטית אפנה אותך למשנה בפרקי אבות להראות לך שכוונת לדעת גדולים - ישר כוחך!
    משנה מסכת אבות פרק ב
    (ח) רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי ... (ט) אָמַר לָהֶם, (לחמשת תלמידיו) צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, חָבֵר טוֹב. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, שָׁכֵן טוֹב. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, לֵב טוֹב. אָמַר לָהֶם, רוֹאֶה אֲנִי אֶת דִּבְרֵי אֶלְעָזָר בֶּן עֲרָךְ מִדִּבְרֵיכֶם, שֶׁבִּכְלַל דְּבָרָיו דִּבְרֵיכֶם.

    רע"ב על מסכת אבות פרק ב משנה ט (רע"ב = רב עובדיה ברטנורה הפרשן בה' הידיעה על המשניות)
    לב טוב - לפי שהלב הוא המניע לכל שאר הכחות והוא המקור שממנו נובעים כל הפעולות. ואע"פ שיש לפעולות אברים מיוחדים מ"מ הכח המעורר לכל התנועות הוא בלב לפיכך אר"א (אמר רב אלעזר) לב טוב. ומפני זה אמר ריב"ז (רבן יוחנן בן זכאי) רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם:

    ומה הן תשע הדיברות האחרות?
    כל טוב, פ.

    השבמחק