‏הצגת רשומות עם תוויות מהות פנימית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מהות פנימית. הצג את כל הרשומות

19.12.2012

לא יעשה אדם את נפשו שקר (מהות פנימית - חלק ב')



 












יש לי פנקסים בשלל צבעים, קטנים וגדולים, פשוטים ומעוצבים, ותמיד אחד מהם נמצא אתי, לצד עט פיילוט בעובי 0.4 בצבע כחול. בכל הזדמנות שיש לי אני רושמת בפנקס תובנות, ציטוטים מיוחדים, רעיונות, משפטי מפתח ושאלות שארצה להעמיק בהן בהמשך. גם בבולגריה היה אתי פנקס – פנקס בגודל כף יד, שאני אוהבת במיוחד. מגנט קטן מחבר את קצות הכריכה המעוצבת, שעוטפת את הפנקס ומעניקה לו מראה ואף תחושה של ספרון קסמים עתיק. קניתי את הפנקס בחנות שבמוזיאון תל אביב כשביקשתי לראות את האגף החדש והמדובר של המוזיאון, אך נשאבתי כבמטה קסמים דווקא לחנות המוכרת והמטריפה בכניסה הישנה. הפנקס ליווה אותי בטיול בבולגריה, מונח בתא נפרד בתרמיל הגב, ואסף אליו חוויות וזרעי מחשבות שהתחילו להירקם בדרכים. ועכשיו – למרות שעבר זמן וגם מלחמה אחת באמצע – אני יכולה לחזור אל המחשבות ולחבר אותן למילים ברורות.

הבנתי. מי שמתקיף מרגיש מאוים. מי שמתקיף אותי מרגיש – גם אם אינו מבין זאת – שאני או רעיון שאני מייצגת מאיימים עליו. מי שמתקיף נמצא במקום צר – צר פיזית, אבל בעיקר פנימי. לא נותר לו מרחב רב סביבו לנוע ולתמרן ולא נותרו לו נתיבים לבחור מהם. הוא חייב לשמור על שלו ולהתקיף כל מה שנראה מאיים, גם אם אין זה באמת כך. כשאני במיטבי הבנה זו עוזרת לי להגיב במתינות, לנסות להסתכל על המצב דרך עיניו של מי שמולי, אולי גם לגשר, ובכל מקרה לא להיחלש. זו עמדה של כוח שנובעת מעצמה פנימית, שיושבת על קרקע יציבה של מודעות עצמית בטוחה – שמכירה את עצמה ופועלת בהתאם. אבל אני לא תמיד במיטבי. 

הבנתי. יש עוד מי שמתקיף: מי שעוצר בתוכו את קולו הפנימי, את השיר שלו, ומשמיע שירים של אחרים. קולו נחנק בתוכו, הולך ונערם, עד שחייב משהו להתפרץ, להשתחרר ולהתקיף. וההתפרצות לא תועיל, היא תשוב, כי בפנים הקול עדיין נותר חנוק. אם לכל אחד היה את הפנקס הקטן שמלווה אותו, תוקפנות רבה הייתה נמנעת. פנקס קטן, צמוד, זה כל מה שצריך, או בלוק ציור, זוג אופניים, גיטרה, מצלמה, או מעדר וכו' – כל אחד והפנקס שלו.

רגע אחרי שסיימתי את הפצת הרשימה בולגריה – המהות הפנימית בה העליתי את השאלה – מתי אנחנו מגיבים לעולם בטוב ובחיוך ומתי בקשיחות ובתקיפות? – קיבלתי, כמו בהזמנה, הודעת דוא"ל ובה הציטוט הבא:

לא יעשה אדם את נפשו שקר
אל יכזב את הרגשותיו הפנימיות מתוך סערת הדחיפה
של הסכמת הרבים
(הרב קוק קובץ ח כד) 

אכן, יש בציטוט זה תשובה לשאלה שלי, ויש בו גם קשר ישיר להבנות לעיל. כי כשהאדם עושה את נפשו שקר ממילא הוא מתרחק מקולו, ועולמו הולך ונעשה צר עד מחנק. מחנק שמאיים לתקוף.  

**************

שבע וחצי בבוקר. 12 מעלות. אני יושבת כדרכי, עטופה היטב, לצד השולחן העגול בחצר, שטובלת בימים אלו בירוק עז, ועדיין לא מרגישה שנתתי תשובה מספקת לשאלה שכאן, ובמיוחד לחלקה הראשון: את התוקפנות אני נוטה כבר להבין, אבל מהיכן מקור הטוב – הטוב הפשוט, הקטן, שאינו מחויב ואינו נראה, דוגמת העזרה שהעניק לנו יורי 

אני רוצה לחשוב שהתשובה נמצאת על אותה סקלה. כלומר, מי שקרוב אל עצמו ולא עושה שקר בנפשו, כך לבו פתוח לעולם והוא קרוב יותר למעשים שיש בהם טוב. אבל אני עדיין לא שלמה עם ההבחנה הזאת, ולכן, לעת עתה, אני מסתפקת באמירה הבאה: מי שנוהג בטוב לעולם הוא מי שמאמין; מי שמאמין בטוב. 

לא מזמן העליתי לדף הפייסבוק של שער לאור סרטון מקסים על פעולות קטנטנות של טוב יום יומי, פעולות שמדבקות: אם מישהו נהג כך כלפייך היום – אולי תרצה גם אתה לנהוג כך בהמשך. מעט אחרי כן יצאתי להליכה נמרצת סביב השכונה. האוויר היה קריר אך צלול, שמש שטפה את השמיים ולבי חייך חיוך רחב כשראיתי טנדר חונה ופנסיו דולקים. הסתכלתי מסביב וראיתי הרחק בחור צעיר, עמל בגינה הציבורית. רציתי לסמן לו בידיי אך הוא לא הסתכל לעברי. רגע לפני שהמשכתי ללכת נזכרתי בסרטון, שיניתי את כיוון הליכתי ופסעתי לעברו. הוא הודה לי בחום ובחיוך ומיהר לרכבו. 

מי שנוהג בטוב הוא אדם מאמין, מאמין בטוב. הוא יודע שמי שעושה טוב מרוויח, כי מיד מתמלאת נפשו בשמחה. הוא מאמין שאם הוא עושה טוב – הטוב יחזור אליו, כך או אחרת. הוא מרגיש את הזולת, לבו מספיק פתוח לכך, ויודע שכך היה רוצה שינהגו אליו אם המצב היה הפוך. הוא מאמין שהטוב מדבק, ומי שזכה לטוב – יעביר אותו הלאה. אנשים "מתנדבים" לעזור כשהם פועלים מתוך אמונה. 

**************

היום הצלתי צב. הבחנתי בו עומד במרכזו של כביש צר, ראשו מוסתר בתוך שריונו. עקפתי אותו בזהירות ורציתי להמשיך בדרכי, אך אז נעצרתי. "ומה יקרה אם הנהג הבא שיעבור כאן לא יראה אותו?" חשבתי. עצרתי את המכונית, יצאתי ממנה במהירות ונגשתי לצב הקטן. הוא היה חי ושלם. הרמתי אותו בעדינות והנחתי אותו במרחק בטוח מהכביש. כשחזרתי למכונית גיליתי שאני מחייכת כאילו ... היום הצלתי צב. (קטע קצר שכתבתי במאי 2003)
 

   מילים נרדפות   
"מעשים גדולים עושים רק מתוך גדלות פנימית, עם מבט רחב ורחוק, על גבי עולם ערכי אמתי".
(מאיר שלו, בטור השבועי בידיעות אחרונות)
ואני אומרת שגם מעשים טובים, קטנים, עושים רק מתוך גדלות פנימית, עם מבט רחב ורחוק, על גבי עולם ערכי אמתי.
 
 
  הרשימה הבאה 
זרעי מחשבות רבים נטמנו בטיול לבולגריה, אולי כי אני מרגישה קשר מיוחד למדינה, אולי פשוט כי היה לי זמן. אמשיך להנביט אותם כאן ואעסוק בכימיה פנימית, במנהיגות נכונה, ועוד.





שרית יעקב, בלוג "שער לאור", אתם מוזמנים להגיב בלוג 

15.3.2012

תעודת זהות














אני לא הגיל שלי ולא מצבי המשפחתי, אני לא העבודה שלי ולא מקום מגוריי. אנשים נוטים להגדיר את עצמם ואת מכריהם באמצעות דברים חיצוניים – תואר, מצב משפחתי, לאום, גיל, מקום עבודה וכד' - אבל הזהות שלנו היא פנימית. היא מצטנפת בתוכנו ואמורה להתבטא מבפנים כלפי חוץ, ולא להפך. המפתח נמצא בתוכנו.

"מה את עושה?", שואלים אותי אנשים שזה עתה פגשתי. "הרבה דברים", אני עונה. "במה את עובדת?" הם מתעקשים. "אני עצמאית", אני פותרת את הקושיה. "את נשואה?", הם ממשיכים. "בפועל כן, רשמית לא", אני עונה בכנות. "טוב, נדבר אחר כך", הם מתנצלים ופונים ממני הלאה כדי לחפש את השאלות הבאות. כשאנחנו מציגים נתונים "חיצוניים" לאנשים חדשים הם ממהרים, לרוב, לתייג אותנו בהתאם ולהכניס אותנו על פי הבנתם לתבנית שמוכרת להם - תבנית שמתאימה לתוויות אלו. קשה להימנע מכך וקשה עוד יותר לצאת אחר כך מהתבנית שקבעו לנו, עד שגם אנחנו עלולים לחשוב שאנחנו כאלה ולפעול בהתאם. אבל לא כך - אין לנו תבנית מוכנה ואנחנו גם לא צריכים אחת.

כדי לחיות נכון וטוב אנחנו צריכים לדעת מי אנחנו פנימה, ומתוך כך להגדיר את עצמנו כלפי חוץ. אם נפעל כך, נוכל לסלול את נתיב החיים שנכון לנו, את הנתיב שימלא אותנו סיפוק, נתיב שתהיה בו הגשמה, שמחה ואפילו אושר, ונוכל לשמור עליו בהצלחה, כי נהיה עקביים, כי נהיה צמודים לעצמנו כמגדלור. במה אני מאמינה? מה הם ערכיי? מה הן היכולות שלי? מה אני אוהבת? היכן טוב לי ועם מי? מי אני? לא היום, מחר, אתמול. מי אני? זו השאלה, והמפתח לתשובות נמצא בידינו.

טעות נפוצה היא להקשיב לאחרים כשהם אומרים לנו מי אנחנו ומה נכון לנו. לפעמים אנחנו מקשיבים מבחירה, האדם חכם בעינינו, ולפעמים מעמדה נחותה, כשמישהו שנישא מעלינו טוען בסמכותיות ובהחלטיות לנפשנו, ואנו מאמינים לו. זו טעות. טעות נפוצה. מעטים, עד כדי יחידי סגולה, יודעים לראות אותנו באמת כאילו היו אנחנו. רוב האנשים, רוב מוחלט, רואים אותנו דרך עצמם – דרך ניסיונם, דרך אכזבותיהם, קשייהם, חולשותיהם, דרך חינוכם הם. אבל, הם לא אנחנו, וחשוב לזכור לא ליפול למלכודת הזאת. אנחנו נתקל בה שוב ושוב לאורך הדרך.

מזה זמן רב אני מדריכה את עצמי בנבכי החיים, נעזרת במדיטציות עמוקות, ספרים חכמים, שותפים לדרך וכתיבה. אני מדריכה את עצמי למצוא את עצמי ומדי פעם אפילו נותנת לעצמי תרגילים. הנה תרגיל אחד לדוגמה שמלווה אותי, אני ממליצה עליו לכולם: קחו דף נקי, אולי אפילו בריסטול, ורשמו עליו ציטוטים נבחרים שמשקפים אתכם, את האני הפנימי שלכם. אל תמהרו. הסתכלו על הנייר כאמן שמסתכל על יצירתו. התרחקו מעט מהכתוב, צפו בו וחזרו אליו כדי להוסיף עליו או לגרוע ממנו. שחקו עם מיקום המשפטים. אפשר להחליף את המשפטים בציור או תמונה, או לצרף אותם לטקסט, אבל חשוב לשמור על בהירות. אל תהיו עמומים. קחו את הזמן. המיקוד העצמי הזה אינו מיידי, דורש חשיבה, התבוננות וכנות. אבל אם תעלו את עצמכם אל מול עיניכם, בצורה ברורה וגלויה, ותכוונו את חייכם בהתאם – הדרך תהיה טובה יותר.

אם נכיר את המהות הפנימית שלנו, זו שזורמת מתחת לפני השטח, ואין לה קשר בהכרח לתוויות חיצוניות, ואם נתעקש על עצמנו ונחיה בהתאם למהות שלנו – נמצא לאורך הדרך גם את בן הזוג המתאים וגם את העבודה הנכונה, ניתן דוגמה טובה יותר לילדים ונהיה מסופקים וטובי לב. זו אמונתי. זו דרכי.

שער: אמת

   מילים נרדפות   
אם אתה יכול לומר לעולם מי אתה ובמה אתה מאמין - הגעת לשלמות!
(מתוך "שיחות עם אלוהים")
 

  הם שרים את שירך  
בהמשך לרשימה שפרסמתי כאן, שכותרתה "השיר שלנו", קיבלתי קישור לקטע באמת מיוחד.
ממליצה לקרוא.
ורדה, תודה.


  שאלה להתבוננות  
מה חלקו של עולם הדמיון בחייכם?
האם השארתם אותו מאחור בילדותכם ולילדיכם, או שאתם עדיין מבקרים בו?

שרית יעקב, בלוג "שער לאור", אתם מוזמנים להגיב בלוג