ואולי הגיע
הזמן לחשוף את ראשי התיבות שנתתי לפני זמן למילה אמת – מילה שתלויה מול עיניי
כמגדלור כל העת. אך לפני כן...
לא שמעתי על הספר הזה עד שנתקלתי לפני כמה חודשים בידיעה קצרה בעיתון שמשכה את עיניי. וכך היה כתוב בידיעה: "בסוף חייו יצא ז'אן ז'אק רוסו לשוטט במרחבים הכפריים שסביב פריז. מיין פרחים, חשב על אושר עמוק ועל קריאת ספרים, העלה זיכרונות וכתב עשר רשימות שהפכו לספרות על-זמנית. מהדורה חדשה לתרגום בן 25." מיהרתי לגזור את הידיעה מהעיתון, הצמדתי אותה ליומן שלי וחיכיתי בסבלנות ליום הולדתי. אז קניתי לעצמי את הספר כמתנת יום הולדת, יחד עם שני ספרי הגות נוספים, שהמתינו אף הם – בהתרגשות נראית לעין – ברשימה.
הספר מחולק
לעשרה טיולים. לפני כמה ימים התחלתי לקרוא את הטיול השלישי, אלא שכבר המשפט הראשון
בפרק הקפיץ אותי אל אגף ההערות בסוף הספר – ושם נעצרתי. בטעות, במקום לקרוא את
ההערות לפרק השלישי, פניתי אל ההערה הראשונה לפרק הרביעי: "הקדש חייך לאמת –
זו הייתה גם 'סיסמתו' של רוסו, והיא שאולה מהמשורר הרומי יובנאליס... לרוסו הייתה
טבעת חותם שנשאה סיסמה זו."
הזדקפתי בהתרגשות
בכיסאי שתחת הגפן: "הגם אתה רוסו?" ומיהרתי לרשום במחברת את הרעיון של
טבעת החותם. אמנם איני עונדת טבעות – אבל חותם אחר, שילך אתי תמיד ולא רק מול
עיניי – אני בהחלט יכולה להכין לעצמי.
(צילום: אסף הבר)
אחד הספרים
שאני קוראת במשך שנים הוא "וולדן, חיים ביער" של הנרי דיוויד תורו.
הדברים האחרונים מזכירים לי את דבריו הבאים של תורו: "מימיי לא הייתי נתון
יותר מעכשיו להשפעתם של אותם הספרים, שיש להם מהלכים בעולם כולו, ושמשפטיהם נחרתו
בראשונה על גזעי עצים, וכיום הם רק מועתקים מזמן לזמן על נייר בד."
אני תוהה על
משיכתי זו לכתבים מהעבר. לא מכבר קראתי את "לטייל, לחשוב, להתבטל" שמביא
ארבע מסות שנכתבו במאה ה-18 וה-19, ולפני כן את "חוג הקריאה" של לב
טולסטוי, שלא לדבר על "ספר ההוראות" של פתאהוטפ, שנכתב לפני אלפי שנים
ועותק אלקטרוני שלו מחכה לי במחשב. כיצד שרדו הטקסטים האלה את כל השנים? איך הם
הגיעו עד אליי? מה ההבדל בין מי שכתב אותם אי אז לביני היום? שעות אני יכולה לשחות
בין המחשבות הללו, נעה מגל לגל, מוקסמת מבני אדם, שמאות ואף אלפי שנים כמו מפרידות
ביניהם, אך מחשבותיהם דומות. מרגישה שמחוברת לטבורו של עולם. ויודעת – זו האמת
שבהם שמשמרת אותם. אמת שאינה משתנה עם הזמן. אמת שמחברת בין בני אדם באשר הם אדם.
ועכשיו אני
יכולה גם לחשוף את ראשי התיבות שנתתי לפני זמן למילה אמת – מילה שתלויה מול עיניי
כמגדלור כל העת: אני מי שאני תמיד. וכך אני
צועדת בדרכי.
מחברת שמצאתי במקרה
אפרופו קריאה אטית
"קריאה
טובה – היינו, קריאת ספרים של אמת ברוח של אמת – הרי היא עיסוק נאצל, המחייב את
הקורא יותר מכל עיסוק אחר, המקובל כחשוב על פי אופנת השעה. היא דורשת תרגול הדומה
לזה של האתלטים, התכוונות תמידית של כל החיים כמעט לעניין הזה. ספרים יש לקרוא
באותה מידה של מתינות ויישוב הדעת שבה נכתבו." הנרי דייויד תורו, וולדן.
כתובת שנתקלתי בה במקרה ביום שבו סיימתי לכתוב את הרשימה שכאן
