על פסגת ההר הגבוה (ראו רשימה בנושא בחודש מרץ) נערכת מסיבה. אור סגול בהיר, זוהר מעט, עוטף את הפסגה ומתגלגל במורדותיה. רבים מגיעים אל ההר, מחייכים ברוגע, נעים בשמחה לקצב המוסיקה, מצטרפים בקול לשירה. אווירה של חופש וחג מאחדת את כולם.
אני אדם מאורגן, שחותר קדימה בהתמדה, צעד אחרי צעד. אני מפליגה ראות קדימה ומנהלת רישום מסודר של משימות יום-יומיות לצד משימות שיש בהן חזון ואולי אף חלום. בכל יום אני מבצעת משהו קטן או גדול, הכרחי או לא, דחוף או פחות. ואני כל הזמן מתקדמת, גם כשאני יושבת מול המחשב וגם כשאני מביטה אל האופק לצד השולחן העגול בחצר. אבל עכשיו אני רוקדת. עכשיו הבנתי שאני צריכה להיכנע, או במילים אחרות - להתאים את עצמי לקצב הקיץ החם והחופש הגדול, שחובקים את כולנו. אני יכולה להתעקש. אני יכולה לשמור על הקצב האישי שלי ולהתעלם מכל מה שמסביב. אבל אני בוחרת לרקוד על ההר, להתאים את עצמי לקצב הכללי, ללמוד לשחרר את המושכות ולהתמסר לזרימה. המוסיקה על ההר יפה כל כך והאור הסגול מלטף ומנחם.
------------------------------------------------------
על רקע האולימפיאדה ועל סמך התבוננות שקטה בספורטאים שלצדי הבנתי לפתע שגם אני ספורטאית – ספורטאית של הרוח. הספורטאים המקצועיים נדרשים לאימונים יום-יומיים, התמדה, נחישות, משמעת ברזל, אמונה, הגדרת יעדים ברורה לטווח הקצר ולטווח הארוך, וקבלת כישלונות כחלק מהדרך. אלה הן בדיוק גם אבני הדרך שלי בעבודת הרוח. וכך, שידורי האולימפיאדה מהווים בעבורי חומר גלם מרגש להתבוננות והזדהות, להעשרת עולם הדימויים ולהעצמה משמעותית. ואם הספורטאים פורשים מדרכם בשיאם או מעט אחרי, אני מקווה להתמיד ולהתעלות עוד ועוד.
------------------------------------------------------
הילדים של היום, לפחות אלה שאני מכירה, לא קוראים ספרים אך הם ישירים, מזהים אמת וצביעות ויודעים להשיב תשובות פשוטות שאנחנו כבר שכחנו: "חופש זה חופש", אומר האחד; "בשביל מה יש חופש?" שואל השני; "בשביל לא לעשות כלום", מסבירה השלישית; "אני רוצה לעשות כלום", מכריז הרביעי. לו רק הייתי מעזה לומר, קבל עם ומבוגרים, שזה בדיוק גם מה שאני רוצה לעשות.
------------------------------------------------------
שעת בוקר חמה. כמדי בוקר אני משקה את הפרחים עזי הצבעים שבקצה החצר שלנו, והם מחייכים אליי בתודה. האדמה בלב החצר יבשה, לא השקנו אותה כבר כמה שנים, אך על הפרחים אנחנו עדיין שומרים. לא מכבר ערכתי טקסטים שמסבירים כיצד צמחי המדבר מתאימים את עצמם לתנאי הסביבה הקשים, למחסור במים ולשמש הקופחת. אני מביטה בפרחים "שלי". גם הם יודעים להתאים את עצמם לסביבה. הם שותים עכשיו בצמא את המים, אך בעוד זמן קצר יסגרו את עלי הכותרת הצבעוניים, יצמצמו גם את עליהם הירוקים, ירכנו מעט ויקבלו ללא מורא את שמש הצהרים העזה. אנחנו יכולים ללמוד מהם. ללמוד להקשיב לתנאים, ללמוד להתאים את עצמנו לזרימה סביב. אפילו לספורטאים יש תקופות של האטה בקצב האימונים עד למנוחה שלמה, תקופות מוגדרות שהן חלק מהתוכנית.
------------------------------------------------------
חם לי. המזגן סוגר עליי בתוך ביתי והלחות חונקת אותי בחוץ. נשימתי קצרה ואני מוצאת הקלה רק כשאני יושבת מול השקיעה בחוף הים, כשאני רוקדת בחדווה על ראש ההר או כשהעט משרטט מילים על נייר שלפני רגע היה חלק.
במילים אחרות
"בוא נלך לבקר את כולם, חזרזיר", אמר פו, "כי אחרי שאתה הולך ברוח הנוראה מרחק גדול ורב ופתאום אתה נכנס לבית של מישהו והוא אומר לך: שלום, פו, הגעת בדיוק ברגע של 'זלילונת מתוקה', ואתה מצטרף לליקוק, לזה אני קורא יום יפה."
א.א. מילן, "הבית בקרן פו". תודה לנועה :-)
שרית יעקב, בלוג "שער לאור", אתם מוזמנים להגיב בלוג
"בוא נלך לבקר את כולם, חזרזיר", אמר פו, "כי אחרי שאתה הולך ברוח הנוראה מרחק גדול ורב ופתאום אתה נכנס לבית של מישהו והוא אומר לך: שלום, פו, הגעת בדיוק ברגע של 'זלילונת מתוקה', ואתה מצטרף לליקוק, לזה אני קורא יום יפה."
א.א. מילן, "הבית בקרן פו". תודה לנועה :-)
שרית יעקב, בלוג "שער לאור", אתם מוזמנים להגיב בלוג
