1.2.2012

הבועה שלי

עץ הזית משקיף אל סביבתו
יש מי שאומר שאני חיה בבועה. על הבועה שלי מאיים עמוד חשמל אימתני, שהרים את ראשו לא מכבר בדיוק אל מול ביתנו. אבל עץ הזית הקטן ששתלנו בקצה הגינה גדל בהתמדה ובהתרסה אל מול עמוד החשמל, ועוד מעט הוא יסתיר אותו מזווית הראייה. בבועה שלי שומעים את המכוניות שאצות לדרכן בכביש 70, אבל אם יושבים באמת בשקט - שומעים דווקא את הציפורים ואת השקט שבין ענפי העצים. בבועה שלי חיים לאט יותר ופשוט יותר; מקשיבים אחד לשני, אבל גם לא מעט לעצמנו, מקשיבים באמת; מדברים אחד עם השני, וגם עם עצמנו, מדברים אמת. אנחנו ממיינים את הזבל, מטפחים קומפוסטר, מנסים לאכול טוב ולשמור על כושר, ומטפלים בכמה וכמה חתולים, שמשחקים עכשיו מול עיניי בין העצים והפרחים בשלל הצבעים, ששתלנו רק עכשיו. שקט כאן רוב הזמן, ורגוע, גם כשכולנו בבית. אנחנו אוכלים זיתים מעץ הזית שלנו, אשכוליות מעץ האשכוליות, רימונים ופסיפלורות, ומחכים בסבלנות לעץ התפוח שיגדל ויתחזק, ולתפוז. הלימונים כבר כאן. אנחנו יודעים שכסף חשוב, אבל לא הכי חשוב; שהאוויר, השקט, ההקשבה, האהבה וההבנה – חשובים יותר; ושהמירוץ לא מתאים לכולם, אולי אף לא לרובנו.

יכול להיות שיש משהו בועתי כאן, מתחת לשמים היפים האלה, אבל אי אפשר להגיד שלא ניסיתי. ניסיתי. לפני כמה שנים, בלי כוונה ברורה, מצאתי את עצמי לפתע במירוץ, מנסה בכל כוחי לשמור על הקצב, נופלת וקמה, מתעלמת מקוצר נשימה ברור, רצה קדימה, מביטה לעתים לצדדים, אך כמעט מאבדת את שיווי המשקל, וממהרת לחזור לרוץ. בצדי המסלול הנחתי את החברים שלי, את הבריאות, את השקט, וכמעט את כל מה שאני אוהבת.

לפני המירוץ, במשך שש שנים, הוצאתי לאור האינטרנט את "ברומו של איזון" – ירחון אינטרנט למודעות עצמית. אלפי קוראים ולא מעט כותבים ליוו את הירחון בהתמדה גדלה וחיזקו אותי בדרכי. אבל, יום אחד, אחרי שכבר הצטרפתי למסלול המהיר, הרגשתי שאני לא יכולה יותר, לא יכולה גם וגם – גם לרוץ וגם לכתוב. העומס עליי היה גדול מדי, הסתירות היו גדולות מדי, והפסקתי. דווקא עם "ברומו של איזון" הפסקתי, דווקא עם הכתיבה – שני דברים שעומדים בלב מהותי. ובאותו רגע איבדתי גם את האיזון. אבל עכשיו התעשתי. עצרתי. חזרתי לדרך שלי וחזרתי גם לכתיבה רציפה.

אל האינטרנט אני חוזרת הפעם באדרת אחרת: בבלוג, שממשיך את רוחו של "ברומו של איזון", אך שמו שונה, בעיקר כי הייעוד עכשיו ברור לי יותר. על כנפי הבלוג אני מקווה להביא אור לקוראים, גם כפנס שמאיר מזוויות שונות את חיינו – כדי שנעצור ונתבונן בהם בכלל, ובצורה קצת שונה בפרט – וגם כבמה לאהבה, שמחה, אמונה, ובקיצור – אור. בכוונתי לעדכן את הבלוג מדי שבוע, לארח מדי פעם שותפים לדרך בציטוטים, שירים, צילומים ויצירות אחרות, ולהעלות לארכיון מאמרים נבחרים מ"ברומו של איזון".

כן. אני חוזרת לבועה שלי. כבר אמרו לי לא אחת: "אי אפשר לחיות בבועה", אבל אני לא מסכימה עם זה ואני רוצה ללכת בדרכי. זו הדרך היחידה שמביאה אור לפניי ולסביבותיי. חזרתי לעולם שלי, שמאמין בדברים רבים שנראה כי אבדו או נשכחו במסלול המהיר, ואשמח מאוד אם תצטרפו אליי לדרך, לבועה, שתלך ותגדל, ותראה שהיא בעצם העולם. לפחות שלנו.


         מילים נרדפות       
אני מרגישה עשירה כשיש לי זמן לכתוב
וענייה כשאני מקבלת תשלום מן המניין ואין לי זמן לעבוד בעבודה האמיתי שלי.
(נטלי גולדברג, עצם כתיבה)


     שאלה להתבוננות    
האם אני אמיתי עם עצמי?
האם אני אמיתית עם עצמי?
(המשך יבוא)

27 תגובות:

  1. ישי-אחד שיודע...1/2/12

    שרית יקרה ,
    תענוג לקרוא כל מילה ומילה ואף תענוג עוד יותר גדול כי מקבלים הבנה עמוקה יותר לשורות ...
    בהצלחה בבלוג.
    כמובן נרשמתי לכל דרך אפשרית לקבלת התראות על פוסטים חדשים.
    בהצלחה חברה

    השבמחק
    תשובות
    1. קופיף ירוק :)2/2/12

      הרבה זמן פנוי יש לך ..

      מחק
  2. קופיף ירוק :)2/2/12

    שר'לה Im IN .

    השבמחק
  3. אביב2/2/12

    הי שרית,
    איזה יופי שחזרת, הרבה בהצלחה עם הבלוג הנפלא
    מאוד כיף לקרוא את מה שאת כותבת,
    הייתי לרגע בצפון, באויר הפתוח, תענוג

    השבמחק
    תשובות
    1. הי אביב, תודה. אני מתרגשת כל כך. קיבלתי גם ים של תגובות אישיות. כיף. והצפון מדהים עכשיו. שוב תודה.

      מחק
  4. שלום שרית, איזה תענוג לקרוא את המילים שלך, בייחוד עכשיו בימים האלה הדחוסים הטרופים והמרגשים...מקווה שאת בטוב, מדהים לשמוע מה שעברת, שמח שחזרת ושאת שוב איתנו כאן בבועה, ... שאולי היא בעצם העולם האמיתי, ומה שאנשים רבים מחשיבים בתור המציאות, הוא הבועה... מה שמתברר היום יותר ויותר זה שיש הרבה שותפים לבועה, ושאולי ביחד אפשר לברוא מציאות ולבדוק אחת ולתמיד איפה המציאות מתחילה והבועה נגמרת.

    השבמחק
    תשובות
    1. הי ישי, כמה כיף לקרוא אותך. אני שמחה כל כך לחזור, גם לעצמי וגם לכל השותפים לדרך. גם לדעתי יש הרבה אנשים בבועה, ועכשיו אני רוצה להחזיר אותם אל חיי ולאתר גם אחרים שעדיין לא "פגשתי". קיבלתי עוד המון תגובות אישיות, מרגשות כל כך. אני בטוחה שאפשר ביחד לברוא את המציאות שלנו. תודה גדולה על התגובה.

      מחק
    2. ויקי פורמן17/2/12

      אשמח להצטרף :) מאד הרשמת אותי בפתיחות שלך.
      ויקי

      מחק
    3. ויקי, תודה, את יותר ממוזמנת. אשמח. כדאי להירשם באחת הדרכים שמופיעות בעמוד הבית של הבלוג או בדף הפייסבוק. ברכות.

      מחק
  5. אנונימי3/2/12

    שרית שלום
    שמחה לקרוא את המילים. התגעגעתי לקריאת פוסטים שכאלה.
    מאחלת הצלחה בבלוג הנפלא והמבשר רק טוב ועניין.
    נשתמע
    חגית

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה חגית :) כיף לחזור. התגובות שאני מקבלת, גם במייל, מחזקות אותי ומשמחות כל כך. נשתמע בהחלט ובתדירות גבוהה, כך אני מקווה.

      מחק
  6. טל4/2/12

    שרית יקרה,
    את פשוט מרגשת.
    יכולת הכתיבה שלך מופלאה.
    אני שמחה לחוות איתך את הנוף, הריחות והניחוחות שבעולמך.
    מבטיחה לבוא לביקור כדי לספוג מעט מהאווירה.
    נשיקות:)

    השבמחק
  7. אור שרגאי4/2/12

    היי שרית,
    איזה כייף שחזרת! למרות שבעצם תמיד היית. אני מאחלת הרבה הצלחה ושמחה והפתעות טובות בדרך. אני איתך!
    חיבוק גדול ומלא
    אור

    השבמחק
  8. איזמרלדה4/2/12

    מקסים,
    ככ תיאורי ונגיש עושה חשק לבעבע בבועה...
    אולי יש איזון ושילוב בין המירוץ לבועה.
    המשכי להאיר :)

    השבמחק
  9. אמא של שרית4/2/12

    חיה בלה-לה-לנד

    השבמחק
  10. אפרת5/2/12

    עדין יפה ואמיץ!
    אני מאחלת לך צמיחה ולבלוב בבועה הירוקה והנקייה שלך, שקופה שברירית אבל לא נפיצה.
    תזמון מדהים חג לאילנות חג לשרית

    השבמחק
    תשובות
    1. אפרת, איזו תגובה מלבלבת, חמה, משמחת ומחזקת. תודה שקראת, שהגבת, שאת כאן. חג שמח.

      מחק
  11. עדה6/2/12

    הי שרית,
    איזה כיף שחזרת. "ברומו" חסר לי מאד וגם את.
    איזה יופי שאת מזכירה שאפשר לעצור לדקה, לרגע או שניים, לקחת אוויר ולמלא את הנשמה באושר ואור.
    המשיכי להתבונן ולהאיר את הדרך.

    השבמחק
    תשובות
    1. הי עדה, איזה כיף שאת כאן!
      דעי, שבכל פעם שממש קר - אני חושבת עליך, בצפון הרחוק באמת. אתם עדיין שם?
      תודה, תודה, שרית.

      מחק
  12. אנונימי8/2/12

    הללויה!!!!
    מקסים וכה כנה!!!!
    מצפה לבאות...

    השבמחק
  13. היי שרית, כאחד שהיה שותף עמך (ועדיין משתתף לחוד) במרוץ הקודם אותו תיארת ... אני שמח שמצאת נתיב שליו לרוץ בו בקצב שלך, מחוץ לאיצטדיון הסואן כשהקהל סביב לוטש בך עיניים .
    בכשרונך עוררת את סקרנותי לנבור בארכיון של "ברומו של איזון" מאצתי שם הרבה חומרים "מאזנים" למחשבה.

    שלא ייגמר לעולם...

    השבמחק
    תשובות
    1. אורן,
      מקסים! כהרגלך, אני חייבת לציין.
      אני שמחה מאוד גם על הנבירה בברומו.
      תודה גדולה. שרית.

      מחק
  14. יעל9/2/12

    שריתי,
    כמה טוב שחזרת.
    תמיד אמרתי שאת גחלילית של אור.
    במילים פשוטות, את כל כך מחזקת ומאירה.
    בהצלחה, ומי יתן והבועה תהיה נחלת הכלל, בועה של אור, אהבה,
    שקט ושלווה.
    אוהבת
    יעל

    השבמחק
  15. אנונימי12/2/12

    שרית יקירה
    חלפו להן לדעתי שנים לא? מזמן לא נפגשנו....חשבנו בזמנו לקים פגישה כל הכותבים ואז כבר עברת צפונה..........
    התגעגעתי ויחד עם זאת שמחתי ששבת אלינו
    יעל אדר

    השבמחק
    תשובות
    1. יעל, איזה כיף שאת כאן. אני שמחה שהתגעגעת :) ושמחה בשביל כולנו - לי זה עושה המון - ששבתי.
      תודה.

      מחק
  16. אנונימי26/2/12

    שרית את מזכירה לי שיש על יד בתי עיצים, בימים האלה גשומים
    תמיד אני קמה בבקר הולכת ברגל אל העיצים ומאזינה לשקט השורר ולצפורים וקול הרוח , לפעמים קל ומדי פעם חזקים .
    אני לא רוצה לשמוע קול אחר, שרית יקרה ... את כותבת בדיוק מה שאני אוהבת .
    איזה יופה של חזרה ... פירות קוטפים ואוכלים , תענוג ואהבה וקשר אמיתי עם הטבע והעץ
    המון הצלחה ויופה של חזרה

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה, תודה, לאנונימי/ת.

      מחק