אנשים רבים מתמקדים בחשבון הבנק שלהם, מאפשרים לו להוביל אותם בדרכם; אני מתייחסת במידה כמעט שווה גם לחשבונות אחרים: החשבון האישי – נפש וגוף, החשבון המשפחתי והחברתי, ולאחרונה גם זה הקהילתי.
כדי לפרק כבר בתחילת הרשימה הערות לגיטימיות, אבהיר: נכון, אני לא נמצאת במינוס בחשבון הבנק ולכן יכולה להרשות לעצמי לשים לב לחשבונות האחרים, אבל אין לי משמנים בחשבון וגם לא הבטחת קיום לשארית חיי, ואני מכירה רבים במצבי, ובוודאי במצב כלכלי טוב משלי, שאינם בודקים את שאר חשבונותיהם. אני בודקת, וכשהם נמצאים במאזן שלילי – במיוחד זה האישי – אני גם עוצרת ומשנה מיקוד. בתקופה האחרונה, לדוגמה, חשבון הבנק שלי אמנם הולך ומצטמק, אבל אני מטפלת בהקפדה ובתשומת לב בשאר חשבונותיי, העברתי אותם לפלוס, ואני חייבת להגיד: ההרגשה נפלאה.
כסף בא והולך, אך בחשבונות האחרים יש דברים שלא ישובו, והם חשובים – כולנו יודעים – לא פחות מכסף.
* * * * * * * * *
קפה שחור בספל כחול, חתולה לבנה שצבע עיניה שונה – אחת ירוקה ואחת תכולה, שמש עזה שסוף סוף נחלש כוחה והיא יורדת לאטה מעבר לאופק, שעת בין-ערביים רגועה בחצר השקטה. יש רגעים שעצמתם גדולה ממשכם.* * * * * * * * *
איך קם אדם רוחני? נתקלתי בשאלה הזאת לפני שנים באחד מגיליונות "אור" – כתב עת לתאוסופיה. אינני זוכרת את המקור המדויק וגם לא את ההקשר, אך רגע אחד אחרי כבר הבנתי הרבה יותר. הבנתי, שאם הייעוד שלנו הוא פשוט להיות אנחנו, אבל הדרך להגשמת היעד נראית קשה ולא ברורה, הרי שהיא פשוטה וברורה הרבה יותר – היא מתחילה בכל רגע. השאלה היא לא "מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה?", אלא האם אני פועלת על פי דרכי בכל רגע ובכל פעולה: בטון הדיבור, בתוכן הדברים, בתנועות הגוף, באנשים שאני בוחרת להיות בקרבתם, בלבוש, באוכל וכו'. איך אני קמה? כן. אני מנסה להיות מודעת בכל רגע, ואם בהתחלה המודעות קשה – כי יש הרגלים רבים שאינם באמת שלנו, הרגלים שצריך להסיר מעלינו ולהישאר עם שלנו בלבד – הרי שאחר כך היא הופכת קלה יותר, נקייה ולבסוף פשוט טבעית. מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה? המודעות לכל רגע ממילא תביא אותי לשם!
* * * * * * * * *
שלמה ארצי בונה את הטור השבועי הנפלא שלו ב"ידיעות אחרונות" מקטעים קצרים שבסופם, בדרך כלל, פסקה אחת שמחברת את כולם. אינני שלמה ארצי אך אני אוהבת את דרכו זו, והנה החיבור שלי לקטעים שלעיל: המודעות נמצאת בכל רגע, היא פשוטה ממה שנדמה, מודעות לביטוי של עצמי כחלק מסביבתי; ואם צריך להקדיש לה זמן – גם על חשבון כסף – כדאי. שאלה לדיון
אני מזמינה אתכם לפתוח שולחן, לפתוח דיון משותף, ובמקום להעלות בעצמי את השאלות – אשמח לקבל אותן מכם: שאלות שהייתם שמחים לשמוע עליהן גם את דעותיהם של אחרים. אתם יכולים להעלות את השאלות:
כאן בבלוג (בתגובות)
או בדף הפייסבוק שמלווה את הבלוג
או לשלוח אותן אליי בדוא"ל.
אשמח ואתייחס.
מילים חמות
ההמלצה הזו בוערת בעצמותיי, נתקלתי בשיר רק לאחרונה,
בזכותו של גיל בר-און דרך עידו אברהם זילברשטיין מאיר.
שרית יעקב, בלוג "שער לאור", אתם מוזמנים להגיב בבלוג
