"חֲנֹךְ לַנַּעַר
עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה" (משלי כב ו)
שלום לכולם,
זכיתי להיות בוגר הקורס הראשון של שרית
– "גם הרוח צריכה דרך", ורציתי לכתוב על כך כמה דברים.
תחילה על שרית. שרית היא בין השאר סופרת, משוררת, אשת הגות, אשת חינוך
ומחשבים, עורכת לשונית, ועיקר העיקרים – היא בעלת אישיות נדירה, אדם במלוא מובן
המילה, ואוהבת אדם וכל חי.
קשה לסכם את הקורס ששרית העבירה לנו, הרי זה עולם מלא ומבורך בכל טוב,
ואני כמובן מתכוון להשתתף גם בקורס החדש.
חלק גדול מברכתו של הקורס, היה עבורי עצם המפגש הבלתי אמצעי עם
אישיותה של שרית, לא פחות מאשר עם התכנים אשר היא העבירה.
דרך השיעורים שלה, חוויתי מפגש עם העושר
האנושי העצום שלה, והמלא באהבת באדם.
דרך הנושאים שהיא פרסה בפנינו, נחשפתי
גם לנושאים מגוונים מתוך עושר ים החוכמה האנושי, ולמפגש
בלתי אמצעי עם עושר זה.
רצונה של שרית היה שאנחנו, תלמידיה, נלמד להיות עצמאיים בדרך שלנו,
באופן ההולך שלוב זרוע עם העזרה והתמיכה וההדרכה שהיא נתנה לכל אחד ואחת מאיתנו,
במסגרת הדרך שהוא למד ועבר במהלך הקורס.
כששרית לימדה, היא העניקה לנו לא רק מהידע שלה, אלא גם מעצמה, מחוכמתה,
מטוב ליבה ומאורה. היו באופן בו היא לימדה הרבה נאמנות, מסירות, ואחריות כלפי
משתתפי הקורס.
מתוך אהבת האדם שבה ורצונה העז ללמד, הקשיבה שרית בסבלנות לשאלות
התלמידים והקדישה לכל אחד ואחת מהם את הזמן הנצרך.
היא פרסה בפנינו ולרשותנו את עולמה שלה בצורה נדיבה, ודרכו למדנו, לא
פחות מאשר דרך הידע שהיא העניקה לנו.
הורגש שהיא בנתה, טרחה ועמלה רבות, כדי להכין את החומרים לקורס, ובאופן
שברכתם ללומדיהם תהיה מקסימלית.
לכל אורך הקורס היא לא השלתה אותנו שעבודתנו על דרכנו היא עבודה קלה,
אלא שהיא עבודה מושקעת ומתמדת, שמביאה בכנפיה פירות רבים אל חיינו.
הקורס היה מלא וגדוש בכל טוב, בעצות, תובנות ורעיונות של זהב, ובפלאים
של ממש שהתרחשו בדרכי, בתוך מהלך הקורס.
ולגבי מושג ה"דרך" אותו
לימדה אותנו שרית. כשאנחנו לומדים, למשל, על אישיותו של אדם גדול, איננו מתעניינים
רק במה שהוא עשה או חשב, אלא גם ובעיקר בדרך החיים בה הוא הלך ובמאפיינים שלה. ולכן
לא פחות מלהיות מושפעים ממה שהוא עשה, אנחנו מושפעים מדרכו.
שכן דרך אנחנו מבקשים, שבאמצעותה נוכל
לארגן, לסדר ולבטא את כל העושר הגדול שבכל אחד ואחת מאיתנו.
אחד הדברים המרכזיים שקלטתי מהקורס הוא,
שהנפש אינה מחפשת רק מעשים, בין אם רוחניים ובין אם חומריים, אלא היא משתוקקת בעיקר
לדרך, דרך שדרכה היא תוכל להבנות ולשמור ולפתח את האוצרות הגדולים שיש בה.
שכן יותר ממה שאנחנו שומרים על דרכנו, דרכנו שומרת עלינו.
בקורס לא קיבלתי רגליים ללכת, אלא
למדתי לזהות את רגליי שלי וללכת באמצעותן.
בעקבות הקורס, הרגשתי שחיי הופכים
להיות חלק ממשהו גדול בו אני הולך.
בדרכה הלימודית של שרית, גם הבחנתי בקו קבוע ורצוף, של רעיון האיחוד
בין שמיים וארץ. לא רק חיבור לשמיימיות הרוחנית של החיים, וכן לא רק חיבור לארציות
של החיים הממשיים, אלא אחדות ביניהם, ובאופן שהם מתברכים זה מזה, ומברכים את החיים
ע"י פעולתם המשותפת האחדותית.
ולסיכום:
מעבר לחוויה הלימודית של הקורס של שרית, חוויתי בו גם מעין חוויה
משפחתית, והרגשתי שנבנה מכולנו יחד חומר אנושי שחי ונושם ולומד ביחד.
למדתי, כמו שרית, להשתדל להיות לכלי הנושא ברכה, ושמפיץ את אותה ברכה
אל כל בני האדם שסביבו.
עבורי, השתיקה הנרגשת מצד אחד, והנֻגַּהּ
מצד שני, בדקות האחרונות של המפגש הלפני אחרון של הקורס, המחישה בצורה הכי חזקה את
כל המתנה הזאת ששרית נתנה לנו בקורס ישירות מתוך ליבה, ושאי אפשר להביעה במלים.
קשה שרית להיפרד מדמות כמוך (גם לזמן מה), שיש בה כל-כך הרבה אור,
"יש" אמיתי וטהור, חוכמה, אהבה ונדיבות.
ממני, המלא תודה לך מורתי, והמברך אותך ואת כולם בהצלחה בקורס החדש!
גיל גוזני.
מאושרת :-) צילום מסך במהלך הקורס.
