26.6.2012

לעשות ניגון


חם כבר בחצר, למרות שעת הבוקר. אסף מזהיר אותי מפני בייבי נחש שעבר אתמול במהירות בדיוק במקום שבו אני יושבת עכשיו, מתחת לשריגי הגפן שהפסיקה לעת עתה את גדילתה. ובכל זאת אני יושבת בחוץ, רק כך אני יכולה לכתוב – בעט, על נייר, מתחת לשמים גלויים, בליווי ציוץ ציפורים ולקול שירת העשבים. אחת מחתולות החצר מצטרפת אליי, מחזקת אותי בבחירתי, וכך גם גזוז צונן בטעם פטל, גזוז של פעם.

דע לך
שכל רועה ורועה
יש לו ניגון מיוחד
משלו
דע לך
שכל עשב ועשב
יש לו שירה מיוחדת
משלו
ומשירת העשבים
נעשה ניגון
של רועה
(שירת העשבים, נעמי שמר על פי ר' נחמן מברסלב*)

אומר זאת שוב ושוב: הייעוד שלנו, על פי הבנתי, הוא להכיר את הקול הייחודי שלנו ולבטא אותו בדרך זו או אחרת. הכתיבה היא חלק מייעוד שלי, ובכל יום אני ממשיכה לבחון את עצמי ואת סביבתי, להשתכלל ולדייק יותר ויותר בצליל ובמסר – בשירה שלי, כמו כנר שמכוון שוב ושוב את כינורו.

השמים מתכסים בעננים ורוח רעננה נושבת לפתע בין ענפי העצים. הטבע סביבי מתגייס ומסייע לי להשלים את כתיבתי, כמו מנגן יחד אתי, ואני חושבת שזה הזמן להבהיר שהשירה לבד היא הכרחית, חשובה ויפה, אך ללא הניגון יחד – היא איננה שלמה. מזה כמה חודשים, ככל שאני הולכת ומדייקת בדרכי, כך אני מרגישה גם את הכמיהה הגוברת לניגונים, לשיתופי פעולה, ליצירה משותפת – בחומר או ברוח, באמנות או בחיי היום יום – לעצמה שיש בתדרים שונים שמתחברים לאחד.

לפני כמה ימים הייתי בקונצרט של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, שביצעה את "סטבט מאטר" של רוסיני. מקהלה רבת משתתפים, נגנים רבים, ארבעה סולנים ומנצח, המון רב על הבמה, קולות שונים כל כך – את ההבדלים אפשר היה לשמוע לפני הקונצרט בזמן כיוון הכלים והקולות – וכולם התחברו בהינף שרביט, בדיוק ובהתאמה, ליצירה אחת עצמתית ומרגשת כל כך. וזוהי מטפורה לחלק מהותי נוסף בייעוד שלנו: לדעת את קולנו, לבטא אותו ולעשות ממנו ניגון (ביחד עם קולות אחרים).

העננים מתפזרים, החום לא בוטל, זה הזמן לחזור הביתה פנימה, להקליד את המילים ולהמשיך לחפש את הנגנים שלצדי. את חלקם כבר מצאתי, ואני ממשיכה לחפש.



מילים נרדפות
אנחנו כולנו יחדיו פאזל אחד גדול ומרהיב. וכמו חלקיק של פאזל,
עלינו לא לשכוח את חלק הציור המוטבע עלינו, שהוא ייחודיותנו,
אך גם לא לשכוח את הבליטות שיש לנו, שדרכן אנו מתחברים אל הכלל
(גיל חורב)


שאלה להתבוננות
עם מי אתם מנגנים?
עם מי אתם יכולים לעשות ניגון?

 * תודה למשה יוסף על התזכורת לשירת העשבים.

שרית יעקב, בלוג שער לאור, אתם מוזמנים להגיב בלוג

9 תגובות:

  1. אנונימי26/6/12

    כשאני חושב ניגון או מנגן אני כל יום מנגן ראשית נגנו עם עצמכם צליל זה בעיני הוא השתוקקות האדם או עשב השדה או הרוח המרשרשת להיות נוכחים להנעים ולהרגיע זה כמו שירה של נעמי שמר שכתבה לבני אמדורסקי ( דודאים) מס' חודשים לפני מותו
    " אני גיטרה
    הייתי פעם עץ אולי
    ובתיבת התהודה
    אני זוכר את
    כל מי שניגן עלי
    ואני אומר
    תודה " יום נעים אילן

    השבמחק
  2. רחל פרג26/6/12

    שרית שלום
    הניגון האישי הוא בעיני ההשתקפות של הנשמה שבנו והיכולת להביע אותה באלפי צורות היא היוצרת את מנגינת החיים, מנגינת בני האנוש

    השבמחק
    תשובות
    1. אנונימי26/6/12

      הניגון בעיניי כשאני מוקפת בילדיי ונכדיי, ומנגינה של אושר נשמעת מסביבי

      מחק
    2. הי רחל, בדיוק ...

      מחק
  3. גיל חורב27/6/12

    שרית היקרה,

    יפים דברייך על הניגון, ואני מתחבר אליהם מאוד. אין מה להגיד, בחרת נושא יקר לליבי. אני אדם מאוד מוסיקלי, ומבטא את עצמי במנגינות באופן שאף מילה לא יכולה לבטא.

    מה שאני אוהב בניגון, זה שהוא מסוגל לבטא דברים שהם מעל המלים, ושאנשים יכולים לתקשר דרכו ולהבין אחד את השני, למרות שלא נאמרת אף מילה.

    ושתי מחשבות:

    שמנו המילולי – הוא רק כינוי החיבה שלנו, כי שמנו האמיתי – הוא הניגון שלנו

    גן-עדן – אותיות נִגֻנ עַד

    תבורכי,

    גיל.

    השבמחק
    תשובות
    1. הי גיל,
      לא ידעתי שאתה קרוב גם אל המוסיקה. איזה יופי! (מנגן? כותב? שר? ספר לי בפרטי?)
      ושתי המחשבות שהוספת - פשוט נפלאות, חזקות כל כך, מדויקות (כהרגלך).
      אני רושמת אותן לעצמי בצד.
      תודה! שרית.

      מחק
    2. שרית, שוב פעם, באורח פלא ומופלא, בחרת בנושא שתמיד הצליח להפוך את היום שלי לטוב יותר- הניגון. ולמרות שאני מבינה את המטפורה אני חייבת לומר שעבורי הניגון צריך להיות גשמי ממש ולא במובן המטאפיזי; אני זקוקה לשמוע אותו באוזניי-אם בדמות שיר ואם בדמות קול של זמר או זמרת, מנגינה, לחן. הניגון שמדבר אליי, תמיד מצליח למשות אותי במשיכה אחת מעומקים חשוכים. לגבי הניגון של חיינו- הלוואיי ואצליח להגיע להרמוניה. אבל הרמוניה בהגדרתה מחייבת שיהיה יותר מכלי אחד ואני דווקא לבד. מצד שני קודם צריך להגיע להרמוניה בקולות הפנימיים שלנו לפני שמצרפים כלי נוסף לסימפוניה של החיים- פן תאבד לנו השמיעה המוזיקלית...

      מחק
    3. הי קרן,
      אם את מגיבה לי - את כבר חלק מהניגון (שלי לפחות) :-)
      ואני לגמרי מסכימה איתך, וזו נקודה חשובה בכלל, ואני מדברת מניסיון אישי ממשי: כשאנחנו מחוברים לעצמנו ואנחנו ישרים עם עצמנו (= שרים את השיר שלנו) - אז נמצא או ימצאו אותנו אלה ששרים איתנו בהרמוניה, בדיוק. וכהגדרתך היפה ... רבים מאבדים את שמיעתם מהר מדי ומצרפים כלים שלא מתאימים להם ;-)
      תודה.

      מחק