19.12.2012

לא יעשה אדם את נפשו שקר (מהות פנימית - חלק ב')



 












יש לי פנקסים בשלל צבעים, קטנים וגדולים, פשוטים ומעוצבים, ותמיד אחד מהם נמצא אתי, לצד עט פיילוט בעובי 0.4 בצבע כחול. בכל הזדמנות שיש לי אני רושמת בפנקס תובנות, ציטוטים מיוחדים, רעיונות, משפטי מפתח ושאלות שארצה להעמיק בהן בהמשך. גם בבולגריה היה אתי פנקס – פנקס בגודל כף יד, שאני אוהבת במיוחד. מגנט קטן מחבר את קצות הכריכה המעוצבת, שעוטפת את הפנקס ומעניקה לו מראה ואף תחושה של ספרון קסמים עתיק. קניתי את הפנקס בחנות שבמוזיאון תל אביב כשביקשתי לראות את האגף החדש והמדובר של המוזיאון, אך נשאבתי כבמטה קסמים דווקא לחנות המוכרת והמטריפה בכניסה הישנה. הפנקס ליווה אותי בטיול בבולגריה, מונח בתא נפרד בתרמיל הגב, ואסף אליו חוויות וזרעי מחשבות שהתחילו להירקם בדרכים. ועכשיו – למרות שעבר זמן וגם מלחמה אחת באמצע – אני יכולה לחזור אל המחשבות ולחבר אותן למילים ברורות.

הבנתי. מי שמתקיף מרגיש מאוים. מי שמתקיף אותי מרגיש – גם אם אינו מבין זאת – שאני או רעיון שאני מייצגת מאיימים עליו. מי שמתקיף נמצא במקום צר – צר פיזית, אבל בעיקר פנימי. לא נותר לו מרחב רב סביבו לנוע ולתמרן ולא נותרו לו נתיבים לבחור מהם. הוא חייב לשמור על שלו ולהתקיף כל מה שנראה מאיים, גם אם אין זה באמת כך. כשאני במיטבי הבנה זו עוזרת לי להגיב במתינות, לנסות להסתכל על המצב דרך עיניו של מי שמולי, אולי גם לגשר, ובכל מקרה לא להיחלש. זו עמדה של כוח שנובעת מעצמה פנימית, שיושבת על קרקע יציבה של מודעות עצמית בטוחה – שמכירה את עצמה ופועלת בהתאם. אבל אני לא תמיד במיטבי. 

הבנתי. יש עוד מי שמתקיף: מי שעוצר בתוכו את קולו הפנימי, את השיר שלו, ומשמיע שירים של אחרים. קולו נחנק בתוכו, הולך ונערם, עד שחייב משהו להתפרץ, להשתחרר ולהתקיף. וההתפרצות לא תועיל, היא תשוב, כי בפנים הקול עדיין נותר חנוק. אם לכל אחד היה את הפנקס הקטן שמלווה אותו, תוקפנות רבה הייתה נמנעת. פנקס קטן, צמוד, זה כל מה שצריך, או בלוק ציור, זוג אופניים, גיטרה, מצלמה, או מעדר וכו' – כל אחד והפנקס שלו.

רגע אחרי שסיימתי את הפצת הרשימה בולגריה – המהות הפנימית בה העליתי את השאלה – מתי אנחנו מגיבים לעולם בטוב ובחיוך ומתי בקשיחות ובתקיפות? – קיבלתי, כמו בהזמנה, הודעת דוא"ל ובה הציטוט הבא:

לא יעשה אדם את נפשו שקר
אל יכזב את הרגשותיו הפנימיות מתוך סערת הדחיפה
של הסכמת הרבים
(הרב קוק קובץ ח כד) 

אכן, יש בציטוט זה תשובה לשאלה שלי, ויש בו גם קשר ישיר להבנות לעיל. כי כשהאדם עושה את נפשו שקר ממילא הוא מתרחק מקולו, ועולמו הולך ונעשה צר עד מחנק. מחנק שמאיים לתקוף.  

**************

שבע וחצי בבוקר. 12 מעלות. אני יושבת כדרכי, עטופה היטב, לצד השולחן העגול בחצר, שטובלת בימים אלו בירוק עז, ועדיין לא מרגישה שנתתי תשובה מספקת לשאלה שכאן, ובמיוחד לחלקה הראשון: את התוקפנות אני נוטה כבר להבין, אבל מהיכן מקור הטוב – הטוב הפשוט, הקטן, שאינו מחויב ואינו נראה, דוגמת העזרה שהעניק לנו יורי 

אני רוצה לחשוב שהתשובה נמצאת על אותה סקלה. כלומר, מי שקרוב אל עצמו ולא עושה שקר בנפשו, כך לבו פתוח לעולם והוא קרוב יותר למעשים שיש בהם טוב. אבל אני עדיין לא שלמה עם ההבחנה הזאת, ולכן, לעת עתה, אני מסתפקת באמירה הבאה: מי שנוהג בטוב לעולם הוא מי שמאמין; מי שמאמין בטוב. 

לא מזמן העליתי לדף הפייסבוק של שער לאור סרטון מקסים על פעולות קטנטנות של טוב יום יומי, פעולות שמדבקות: אם מישהו נהג כך כלפייך היום – אולי תרצה גם אתה לנהוג כך בהמשך. מעט אחרי כן יצאתי להליכה נמרצת סביב השכונה. האוויר היה קריר אך צלול, שמש שטפה את השמיים ולבי חייך חיוך רחב כשראיתי טנדר חונה ופנסיו דולקים. הסתכלתי מסביב וראיתי הרחק בחור צעיר, עמל בגינה הציבורית. רציתי לסמן לו בידיי אך הוא לא הסתכל לעברי. רגע לפני שהמשכתי ללכת נזכרתי בסרטון, שיניתי את כיוון הליכתי ופסעתי לעברו. הוא הודה לי בחום ובחיוך ומיהר לרכבו. 

מי שנוהג בטוב הוא אדם מאמין, מאמין בטוב. הוא יודע שמי שעושה טוב מרוויח, כי מיד מתמלאת נפשו בשמחה. הוא מאמין שאם הוא עושה טוב – הטוב יחזור אליו, כך או אחרת. הוא מרגיש את הזולת, לבו מספיק פתוח לכך, ויודע שכך היה רוצה שינהגו אליו אם המצב היה הפוך. הוא מאמין שהטוב מדבק, ומי שזכה לטוב – יעביר אותו הלאה. אנשים "מתנדבים" לעזור כשהם פועלים מתוך אמונה. 

**************

היום הצלתי צב. הבחנתי בו עומד במרכזו של כביש צר, ראשו מוסתר בתוך שריונו. עקפתי אותו בזהירות ורציתי להמשיך בדרכי, אך אז נעצרתי. "ומה יקרה אם הנהג הבא שיעבור כאן לא יראה אותו?" חשבתי. עצרתי את המכונית, יצאתי ממנה במהירות ונגשתי לצב הקטן. הוא היה חי ושלם. הרמתי אותו בעדינות והנחתי אותו במרחק בטוח מהכביש. כשחזרתי למכונית גיליתי שאני מחייכת כאילו ... היום הצלתי צב. (קטע קצר שכתבתי במאי 2003)
 

   מילים נרדפות   
"מעשים גדולים עושים רק מתוך גדלות פנימית, עם מבט רחב ורחוק, על גבי עולם ערכי אמתי".
(מאיר שלו, בטור השבועי בידיעות אחרונות)
ואני אומרת שגם מעשים טובים, קטנים, עושים רק מתוך גדלות פנימית, עם מבט רחב ורחוק, על גבי עולם ערכי אמתי.
 
 
  הרשימה הבאה 
זרעי מחשבות רבים נטמנו בטיול לבולגריה, אולי כי אני מרגישה קשר מיוחד למדינה, אולי פשוט כי היה לי זמן. אמשיך להנביט אותם כאן ואעסוק בכימיה פנימית, במנהיגות נכונה, ועוד.





שרית יעקב, בלוג "שער לאור", אתם מוזמנים להגיב בלוג 

7 תגובות:

  1. מדהים שרית שוב את מהדהדת לי משהו שחשבתי עליו היום... מי שמאמין שאחרים יכולים לעזור לו יוכל לבטא את עצמו - גם בבקשה של עזרה - וגם לעזור לאחרים. "עזרה" כביטוי אחד של "עשיית טוב"...מי שמאמין שהאחר יקשיב לו, יכול לשיר את השיר שלו - וגם להקשיב לשירתם של אחרים - זה הולך ביחד...זה מתחבר איכשהו גם ליום לפי לוח המאיה - נחש פלנטארי אדום שמלמד אותנו להתחבר לחבר את העשייה שלנו לרצון האינדיבידואלי ולמה שמשמח אותנו, בלי שום קשר למה "מקובל" ו"מה אומרים" עלינו.

    השבמחק
    תשובות
    1. הי ישי, כתבתי לך גם בספרצוף :-) אנחנו מתואמים מזה זמן, וטוב שכך, ההדהוד מתחזק. נכון כל כך: מי ששר את השיר שלו יכול בלב פתוח להקשיב לשירתם של אחרים, במקום להשתיק או לקלס או ללגלג וכו'. וגם בבקשת עזרה זה כך. נכון. יפה. והפניות ללוח המאיה תמיד מתקבלות בעניין. תודה.

      מחק
  2. מקסים ,איזה יופי שרית,ואשרייך שיש לך באמתחתך כשרון ויכולת להעביר דברים חשובים שכאלה.

    השבמחק
    תשובות
    1. הי חגית, תודה! ודרך אגב, מה שאני עושה כאן משמש לי כל הזמן כדוגמה בדיונים שלנו על הגוף האזרחי :-) היום אני פועלת מתוך דחף אישי ואמונה, ללא תמורה כספית כלשהי, ואפילו על חשבון פרנסה אחרת, שעליה אני מוותרת כדי להתפנות לכתיבה. אבל בעולם מתוקן ...

      מחק
  3. ובמייל קיבלתי גם את התגובה הבאה:
    שריתי, איזה יפה!
    מדויק, מהוקצע ומשויף להפליא - בחיצוניות,
    נובע ממעמקים ומחובר לשורשים - בפנימיות.
    ממש נהניתי, וגם עוסקת- אולי לאחרונה יותר, זה ככה בא בתקופות- בעשיית הטוב הקטן, היחסי כל כך, שמעולם מעולם מעולם עד היום, לא אכזב אותי, תמיד חזר כמו בומרנג לפי חוקי הקארמה הידועים והטובים.
    לא כל תקופה בחיים מאפשרת להיות במוד כזה של נתינה.
    לפי הימימה למשל, כל נתינה היא במהותה שפיעה. והאדם, שמשול לכלי, יכול להעניק מעצמו רק כאשר הכלי שלו עצמו כבר עולה על גדותיו.
    כשאני בוחנת את זה בזעיר אנפין, ככה זה אכן עובד כל פעם מחדש. כשאני במיצר, נתינה אמיתית, אמיתית אמיתית, אבסולוטית שאין עליה עוררין - נתינה שכזו לא מצליחה להתגלות... וכשנפתח מרחב הלב, אוהו איזה ניסים....

    השבמחק
  4. גיל חורב22/12/12

    שבוע טוב שרית היקרה,

    כל-כך נכונים דברייך. עשיית הטוב נובעת מתוך אמונה בטוב, שהטוב הוא הדבר הנכון והאמיתי לעשות, למרות כל העטיפה הנוצצת והמפתה שיש לפעמים לרע.

    אני מוצא את עצמי מתחבר לדברייך בעיקר מתוך קטע ברב קוק שקראתי השבוע ביחד עם חבר, קטע האומר שהשער לקשר עם אלוקים אינו מתחיל במעשים שיש להם ציביון קדושתי חד ומובהק, אלא הרבה הרבה לפני זה, בראיית אלוקים בדברים הקטנים ביותר. למשל, מעשה הצלת הצב שעשית, שהוא ביטוי קטן ופשוט לצלם האלוקים שבנו, שמכוחו יש בנו רגש של אחריות כלפי החי הסובב אותנו, גם כלפי חיות פשוטה ובנאלית, לכאורה, כמו זו של צב קטן.

    ואחר-כך אמרתי לחבר: אני מבזבז בעבודה שלי בתיכנות במכבי שירותי בריאות, כל-כך הרבה פוטנציאל למודעות לעשיית טוב. הרי אם אחשוב קצת, כל דבר שאני עושה בעבודה זו, שהיא חלק מגוף הדואג לטובתם ובריאותם של אנשים, אוכל לקשר אותו לטוב מסויים שהוא גורם, בצורה ישירה או עקיפה.

    ובמה הדבר תלוי? במודעות שלי. אם אקח דבר אחד קטן, כמו שיפור קטן מסויים בתוכנה אותו אני עושה, ואשווה בדימיוני כיצד הוא יעשה את העבודה למשתמש יותר נוחה וידידותית, ואיך גישתו כלפי הלקוח אותו הוא משרת תהיה ע"י כך נעימה ומוארת יותר, האם מה שאני עושה אינו אלא מעשה טוב ממש? ואני עושה כל-כך הרבה דברים קטנים כאלה, יום יום, ואם כן, כמה טוב אני עושה!

    וביתר דיוק ותימצות: אנחנו עושים הרבה טוב בכל יום, אך איננו מחוברים אליו והוא לא משפיע טובה על אישיותנו, מכיווון שאיננו מודעים אליו. המודעות לטוב שאנו עושים, היא השער להשפעתו הברוכה על אישיותנו. כמו כן, ככל שהמודעות לטוב בעת עשייתו יותר גדולה, כך היא יותר מוציאה מן הכוח אל הפועל את הטובה והאורה הגנוזות בתוך המעשה, וכך מושפעות יותר טובה ואורה לזולתנו.

    כל מעשינו יכולים להיות רוויים טובה ואורה, אם רק נהיה מודעים אליהם.

    היי את וכל מעשייך הטובים ברוכים,
    גיל.

    השבמחק
    תשובות
    1. גיל, מעניינים מאוד - כהרגלך - הדברים שכתבת.
      התרגשתי מ: "לקשר עם אלוקים אינו מתחיל במעשים שיש להם ציביון קדושתי חד ומובהק, אלא הרבה הרבה לפני זה, בראיית אלוקים בדברים הקטנים ביותר"; ואני מתעמקת - לא חשבתי על זה עד עכשיו - ב: "לטוב שאנו עושים, היא השער להשפעתו הברוכה על אישיותנו" וכל מה שהוספת מסביב.
      אני יכולה להוסיף על זה, שבמקומות שבהם אני לא מצליחה, למרות מאמצים מודעים ועקביים, להשפיע טוב ואור - אני לא נשארת ...
      תודה גיל, היה בטוח שעל חיי אתה משפיע טוב.

      מחק