27.12.2013

צעיף הוסר מעל עיניי

















דעת יחיד שכתבתי, שהתפרסמה בגיליון 27 של "אדם עולם".
על השיטה הלא הכרחית של שעות עבודה מרובות;

על חשיבות הזמן הפנוי;
ועל רוח ויצירה כבסיס לחברה בריאה.
 
 
 

קישור למאמר

(צלם: אסף הבר, ולא כפי שרשום)

2 comments:

  1. אחת התגובות שקיבלתי במייל, היא חשובה ולכן אני מדביקה אותה לכאן:
    שרית יקרה,
    ישנן מדינות שכבר הלכו בכוון:
    בהולנד, המפעלים נסגרים ע"פ החוק ב – 17:00, עבודה בשעות נוספות מחייבת אישור שר העבודה !!
    בגרמניה – זו עבירה על החוק אם המעביד מתקשר או מסמס לעובד אחרי שעות העבודה, או בסף השבוע !!

    אנחנו, לצערנו, לקחנו את כל "הרעות החולות" מארה"ב ושלטון הימין, הקפיטליסטי והחזירי, אף מקצין את זה בהמצאות משלו.

    הלוואי ונשכיל לעשות את השינוי.

    הרבה תודה ושבוע נפלא ורגוע,
    גיל

    השבמחק
  2. ועוד תגובה, חשובה בעיניי, שכתב אברום:
    לייק ענק. לצד זה חייבים להודות שמדובר בתופעה ידועה עוד משחר האנושות. אלה שמתעקשים לשמור על ייעודם בספרה הרוחנית-תרבותית, מתקשים לרוב לכלכל את עצמם, ותמיד היו הווים ומן הסתם יהיו תלויים בחסדים (לא משנה ממי) והרבה פחות בסחורה שלהם, שאזרחים שוחרי תרבות ורוח יפרדו מדי כסף כדי לכלכל את אלה שחיברו/ עצבו/ כתבו. ככה החברה בנויה וככה היא פועלת, ולשם כך היא אף פיתחה מנגנוני "מתן בחסד" לתרבות ורוח בכל החברות לאורך ההיסטוריה. תראו ממה ואיך גדולי הרוח בתחומי אמנות, מחשבה ואף מדע שאנו מכירים מהמאות האחרונות התפרנסו, כדי להבין שזו החברה האנושית, היא ולא אחרת. מה החלופה? אין! בחברה עתירת משאבים לפעמים יש הבלחות של מתן בחסד נדיבים. בד"כ זה לא כך, וזה המצב. מה שהצבעתי שמדובר תופעה שמוטבעת בחברה האנושית מקדמת דנה (למשל, בחברות העתיקות לפחות, החברה חויבה לתחזק את אנשי הרוח (כהנים, מעמד הבהרמינים בהודו...), ולא במשהו שהחוק/ הסברה ישנו פתאום את המצב.

    השבמחק