17.6.2015

על סוד, תבונה ורגישות




אחד הסודות הגדולים ביותר לחיים טובים – אינו ממש סוד. הוא ידוע מקדמת דנא, גלוי לכול ורק למעטים הוא אינו זמין. הסוד הוא... הבוקר, ולמען הדיוק – הדרך שבה אנחנו מתחילים את היום.

דרך אחת, רווחת, היא להתחיל את היום כמעט מהנקודה שבה הסתיים היום הקודם, עם אותן מחשבות וכעסים נגררים, בחפזה, מלווים בקולות טלוויזיה חלולים, מוטרדים מהמשימות שמצפות לנו בהמשך היום, צמודים – לעתים כבר במיטה – אל הטלפון החכם, גוללים מסכים, מתעדכנים מיד, דרך קורי השינה שעדיין מפריעים לראייה, בחדשות, מיילים, סטטוסים וציוצים.

דרך אחרת היא להתחיל את היום בדממה. לאט. לבד. מחדש. משאירים את מה שהיה אתמול מאחור, עוד יהיה לנו זמן לחזור לזה. לא מביטים עדיין אל מה שיהיה. מתחברים אל העולם ומקשיבים לבוקר, יש לו מה למסור לנו: רעננות, רכות, התחלה חדשה, פליאה, שמחה, נקודות מבט רעננות. כן, אם נקשיב לבוקר נוכל לשמוע גם קולות נסתרים ולהגיע אל היום מוכנים: רעננים, רכים, שמחים, נושאים עמנו כלים מתאימים, בטוחים.

אני כותבת את המילים בגן שבקצה השכונה, אחרי הליכת בוקר הגונה. אני לבד בגן רחב הידיים, אני ועורב אחד שקורא בקול על העץ שמולי.

* * * * * * *
פעמים רבות אמרו לי שאני רגישה מדי. בניהול, בעסקים, בחיים – תלוי מי היה הדובר – אי אפשר להיות רגישים מדי, כך אמרו לי רבים. כנערה ובתחילת דרכי הבוגרת הקשבתי לדוברים. אמנם לא שיניתי את דרכי, אבל התעמתי לא מעט עם רגישותי, עד שהבנתי לשמחתי הכל כך גדולה – שאם אקהה את רגישותי אקהה יחד עמה את עצמי.

עברו עליי עוד מספר שנים של התבוננות ותרגול, והיום אני נושאת עמי את רגישותי בגלוי ובגאווה, ואם עולות דמעות בעיניי אני מחייכת חיוך קטן ולא מסתירה את הדמעה. אם התרגשתי, אם התעצבתי, אם נפגעתי, זה בסדר שהדברים יהיו גלויים, ולרוב אף רצוי.

הרגישות מאפשרת לחוש את האנשים שסובבים אותך ולהבין אותם ואת דרכם, גם אם לא אמרו את כל מה שעל לבם. הרגישות מאפשרת לחוש את העולם – קולות וצבעים, בעלי חיים וצמחים, אדמה ושמיים הופכים נגישים. ברגישות יש עצמה עצומה, אם משאירים אותה מי שהיא ולא מתמירים אותה לבוץ – למשקעים של כעס, עלבון, ועוד.

רגישות היא הבסיס למודעות.
רגישות היא גם הבסיס לחמלה.
ואלה הולכים יחד.
מי שמודע – חומל.

ואיך אני מחדדת את רגישותי?
איך אני שומרת שלא תשאיר משקעים?
איך אני מתבוננת על השיעורים שהיא מגישה לי?
ואיך אני יודעת כל זאת?
הבוקר הוא זה שמביא לי את הדרכים ואת התשובות.

עורב נוסף הצטרף במהלך הכתיבה אל העורב שעל העץ. לפני כמה דקות זרקתי לעברם פירורים של קורנפלקס, אך הם נבהלו מתנועות ידיי והתעופפו מיד. עכשיו הם חזרו, מלקטים בשמחה ובקול את הפירורים סביב. אני מחייכת לעברם, סוגרת את פנקס הכתיבה ואוספת אותו אל התיק.


  במילים אחרות  
מעט מזעיר אפשר לצפות מיום – אם אפשר לכנותו בשם זה – אשר לקראתו אין אנו ניעורים על ידי רוחנו כי אם על ידי מגע מכאני של איזה משרת; מיום אשר לקראתו אין אנו ניעורים על ידי כוחות עצמנו הנולדים חדשים לבקרים ועל ידי שאיפות שמבפנים, המלוות צליליה של מנגינה שמימית – במקום פעמוני בית חרושת – כשריח ניחוח ממלא את חלל האוויר כולו – לחיים עילאיים יותר מאלה שבהם שקענו בתרדמה.
(הנרי דיוויד ת'ורו, וולדן) 





17 תגובות:

  1. כתב לי גיל:
    אין על הרגישות שלך.....
    מסכים עם כל מילה שכתבת.
    שיהיה יום חדש, מקסים ומלא רגישויות ובשורות טובות.

    השבמחק
  2. כתב לי דוד בקצרה, אך חשוב לי כל כך:
    שרית, מאד אהבתי מה שכתבת, דרך צלחה.

    השבמחק
  3. אנונימי19/6/15

    הרגישות שלך והנכונות לאפשר לה להופיע מאפשרת את תחושת הקרבה והחיבור עם כל אדם - אנחנו לא מכירות ואני חשה שאני מבינה ואיתך. תודה על המקום הפתוח הזה

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה :-) משמח אותי לדעת שאני מצליחה לגעת גם במי שלא מכיר אותי באופן אישי.

      מחק
  4. "אהבתי מאוד מאוד! מזכיר לי את אבא שלי" - תגובה נוספת שקיבלתי

    השבמחק
  5. ואני ממשיכה להדביק לכאן חלק מהתגובות שמגיעות אליי בערוצים אחרים:"שתבוא עליך ועל בן זוגך ברכה אמן. את רק מפיצה חיובי כל הזמן" :-)

    השבמחק
  6. אהבתי מאוד , אני מבין ומתחבר לתובנות שלך , כמוך , גם אני הסתובבתי שנים עם תחושה שהרגישות שלי, היא סוג של בעיה , בעיקר במסגרת התפקידים השונים בקריירה , במה שקשור לניהול אנשים .שם פגשתי את הביטוי "יותר מדי רגיש", היום אני יודע שזו הייתה דרכי לחוש אנשים סביבי , לחזק ולהתחזק ואני לגמרי שלם עם מי שאני . תודה לך שרית .

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה רבה על המילים. עד היום יש מצבים שבהם אומרים לי "את רגישה מדי" (ובעניין אחר "את ישרה מדי"). אבל היום אני יודעת לחייך אל מול האמירות הללו. כן, אני רגישה, כן אני ישרה, כך צריך :-)

      מחק
  7. אנונימי21/6/15

    אהבתי

    השבמחק
  8. וכתבו לי, בין השאר, גם:
    "אני כל-כך מתגעגעת לבקרים...", רקפת
    "איזה אור את מביאה בכתיבתך. גם אני מקבלת כך את הבקרים." שוקי
    "נהנתי לקרוא; עצה טובה ששוה לישם אותה", אריה

    השבמחק
  9. "קראתי בשקט עם הרבה רגש כמו שאוהבת.
    נהדר.
    אני מאלה שמאז ומתמיד אהבו את הבוקר,
    תמיד שמחה ללמוד על דרכים לשפרו."
    תגובה נוספת שנשלחה אליי במייל.

    השבמחק
  10. גיל גוזני22/6/15

    שרית היקרה,

    קראתי בהנאה את הרשימה החדשה היפה הזאת שלך, ומצאתי את עצמי מתחבר אישית אל שני תתי-הנושאים שלה, שניים שהם אחד.

    אם יורשה לי לומר, שרית, אני חושב שהרשימה הזו היא רשימת יסוד שלך, שראוי שתפורסם כמה שיותר ברבים, ושתהיה חלון הראווה אל עולם המחשבות המיוחד שלך. אשמח לשתף אותה בפני חבריי בפייסבוק, אם תרשי כמובן.

    אני חושב שברכות השחר היהודיות ותפילת שחרית שאחריהן, הן תחנת הביניים שעיצבה היהדות בין היום הקודם ושינת הלילה, לבין היום החדש. אלו הן הודאה, ברכה, תפילה והתבוננות על תחילת מסעו של יום חדש.

    פעם חשבתי שהנוסח הקבוע של תפילת שחרית רק סוגר ותוחם את הנפש במסגרות שכולאות את רוח החיים החופשית שלה, אבל אחרי שנים רבות הבנתי, שהנוסח הקבוע הזה דווקא עוזר לארגן את המחשבות של הבוקר, מספק תבניות מרגיעות ובטוחות עבור המפגש החדש עם העולם. ובעיקר – מרווה את הנפש לקראת היום החדש בתכנים חיוביים, אופטימיים, מאמינים.

    כשחשתי שחלק מברכות השחר אינן מבטאות עבורי מספיק את מגוון רגשות הבוקר האישיים שלי, ניסחתי לי שורה של הודאות, ברכות ובקשות לתחילת הבוקר, בשפתי שלי.

    את "טקס" הבוקר שלי אני חותם ברבע שעה של לימוד תורה, המצייד אותי בכלי הסתכלות של עמקות ונשגבות על החיים.

    לגבי הרגישות, ובכן גם אני, כפי שוודאי התוודעת מתוך כתביי שאני מפרסם, אדם רגיש ועדין. הרבה שנים הרגשתי פחות שווה מאחרים בגלל רגישותי. וכמוך, ככל שאני יותר מתחבר אל העצמי האמיתי שלי ומתעקש לחיות לפיו, מוצא את הרגישות ככוח, ולא כחולשה. הרגישות היא בפירוש "כלי עבודה" שלי בעבודת החיים שלי, והיא המשקפיים שדרכן אני בוחר להסתכל על העולם פעמים רבות. וכמובן, ככל שיותר ויותר היכרתי את עצמי, הבנתי ש"אין לי ברירה" אלא להיות רגיש, כי זה מי שאני.

    אך צריך גם לדעת שכל אדם, ובמיוחד אנשים רגישים ועדינים, צריכים לאזור את נפשם גם בהערכה עצמית גבוהה, בבטחון עצמי גבוה, ביכולת לדעת לפעמים להיות תקיף כשצריך. הרכות והרגישות זקוקות גם לחוסן, כשם שהרכות והעדינות הנשיות, זקוקות לכתף ולחוסן הגבריים.

    הרגישות הבריאה של האדם הבוגר, היא לא הרגישות הילדית הבוסרית המפרקת, אלא רגישות בוגרת שיודעת להשתמש ברגישות באופן בונה ומושכל, מבלי לפגום בזרימה הספונטנית שלה, וליהנות מהטוב שבה.

    אנחנו, "הרגישים והעדינים", ניחננו בחושים מפותחים, חדים, דקים ועדינים במיוחד לחוות את העולם, ותפקידנו בו, ככל שרק מתאפשר לנו, הוא לשתף את האחרים בחוויותינו אלה.

    ולסיכום אפשר לומר, שככל שאדם יותר רואה את רגישותו כאחד מכוחותיו הייחודיים, כך גם הסביבה תתייחס אל רגישותו בהערכה.

    בהערכה רבה :-) גיל.

    השבמחק
    תשובות
    1. גיל היקר מאוד,
      אני נפעמת בכל פעם מחדש מהליווי המסור שלך ומהשקעתך בכתיבת התגובות, שחלקן יכולות לשמש רשימות בפני עצמן. דבריך תמיד מוסיפים על שלי ונותנים תוקף נוסף לדברים, בעיקר משום שהם מגיעים מכיוון אחר.
      תודה גדולה על כך.
      כתבת דברים נהדרים כאן בתגובה. ורק אוסיף:
      - אהבתי את השימוש שלך ב"עולם המחשבות הנהדר שלך" - אני אכן מנסה, בדרכי, להכניס את הקוראים "פנימה" אל עולמי הפנימי. לא לספר על. אלא ללכת יחד. והאמת? זה גם המוטו של הספר שכתבתי, שאני מקווה שבקרוב גם יצא לאור
      - כשכתבתי את הרשימה חשבתי ביני לבין עצמי גם על תפילת השחרית, ואני מסכימה אתך - מצד אחד - שיש יתרונות רבים לתבנית מוכנה למחשבות, לדרך; ומצד שני -שמחתי מאוד לקרוא שניסחת לך תוספת אישית לתפילה. גם לי, בדרכי, יש "נוסח" התבוננות שבניתי לי לבוקר, וגם הוא מתעדכן.
      - אתה מסיים את טקס הבוקר בלימוד תורה. אני מסיימת בכתיבה. אנחנו הולכים אחרת בדר, אבל הדרך כל כך דומה.

      מחק
    2. בנוסף, כמובן שאני מסכימה עם כל דבריך בנושא הרגישות. ואני מצטטת בשמחה מדבריך "אנחנו, "הרגישים והעדינים", ניחננו בחושים מפותחים, חדים, דקים ועדינים במיוחד לחוות את העולם, ותפקידנו בו, ככל שרק מתאפשר לנו, הוא לשתף את האחרים בחוויותינו אלה".- אכן, אלו הם פני הדברים,

      מחק
  11. אוי כמה שאת צודקת - אין כמו הבוקר.
    קבענו להיפגש לארוחת הבוקר, אני והספרדי.
    כמה דקות לפני אני מוכן ויורד למטה אך דלת חדר האוכל סגורה.
    הסבא בקבלה בוחן אותי במבט, שלא משתנה עם השנים, המקומי שמסתכל על הזר המוזר הזה.
    יצאתי כדי לפתור את שנינו מנוכחותנו.
    השמש רק התחילה לזרוח. הים שקט ורגוע.
    החוף והטיילת ריקים מאדם. היאכטות עוגנות במרינה.
    הסנוניות במחול שמח מעל לראשי.
    כמה שאני אוהב את הבוקר, לפני ששאון היום מתחיל, לפני שאני נכנס למשא ומתן עם שאר האנשים, לפשרות, לאילוצים, לעמידה בלוח הזמנים, למאמץ לספק את התפוקה הנדרשת ממני כעובד....
    איזה בוקר של כיף. איזה כיף שהיה לי הבוקר...
    את יודעת ?
    אין כמו הערב גם כן....
    (תגובה נוספת שקיבלת; ביקש להישאר אנונימי)

    השבמחק
  12. אנונימי20/7/15

    היי שרית
    ממש התחברתי לרגישות , מישהי אמרה לי פעם יש לך רגישות יתר , עדינה יותר מד נפגעת , ממש מחוברת לזה . איך מחדדים את הרגישות שתהיה פחות רגישה ?

    השבמחק
    תשובות
    1. קודם כל לא "נוגעים" ברגישות, כלומר משאירים אותה רכה ורגישה כמו שהיא. אבל, מנגד, צריך לעבוד על הדברים ה"שליליים" שהיא מעלה. לראות על מה זה "דורך" לנו, לעבד את זה, לחזק את הנקודה החלשה ולהמשיך הלאה :-)

      מחק