4.8.2015

הצמחים, האנשים, בגן, העדן


כשאני מגיעה אל הגן רובם כבר בדרכם אל שער היציאה אחרי שסיימו ללכת ולהתעמל, בעיקר לצד מכשירי ההתעמלות שמרוכזים באחת מפינות הגן. כל אחד מתעמל בדרכו. הם מגיעים בשעת בוקר מוקדמת. יום אחרי יום, יום אחרי יום. אני מגיעה רק לקראת שבע בבוקר ורק שלוש פעמים בשבוע, וכבר קיבלתי על כך נזיפה: "שלוש זה לא מספיק." "אבל אין לי זמן ליותר מזה," עניתי. "לא, זה לא מספיק," השיבה לי אולגה בעדינות, אך בבהירות. היא היחידה שמדברת מעט עברית. כולם מדברים רוסית. "דוברה אוטרה," הם מברכים אותי. "בוקר טוב," אני משיבה בחיוך. כולם מבוגרים, להערכתי מעל שמונים, אחד מהם אף חצה את התשעים, כך אולגה מעדכנת אותי. הוא מגיע בהליכה אל הגן, עובר על כל מכשירי ההתעמלות וחוזר לביתו בהליכה מדודה ונחושה. אני מלווה אותו במבט מעריץ, ממלמלת מילים לא ברורות ומתחילה את סבב הבוקר שלי בגן, שמשלב הליכה ממושכת ותרגילים שונים, שעוברים – כך אני מקווה – על כל השרירים החשובים בגוף.

הגן עשיר בצמחייה. אני מקיפה אותו סביב, נושמת את אוויר הבוקר ואת צבעי הגן הרעננים ומנסה לשים לב למגוון העצים והשיחים שבגן. לכל אחד מהם יש תנאי גידול ידועים: האקלים שמתאים לו, כמות המים שהוא זקוק לה, מידת האור המתאימה. אפילו מרחק השתילה הרצוי – מרחב המחיה – ידוע. במשתלה, לצד כל צמח יש תווית המפרטת בדיוק את תנאי הגידול המתאימים לו ואף את מועד השתילה הרצוי. "אם הצבע שלו ידהה סימן שאתם משקים אותו יותר מדי," הסבירה לי לא מכבר המוכרת במשתלה, כשאחזתי בידיי עציץ ובו קקטוס קטן, לראשו כדור דוקרני אדום כאש. לא רק תנאי הגידול ידועים, חשבתי לעצמי, יש גם סימנים לטיפול לקוי, והמפתיע בכל הסיפור הוא שכך הם גם בני האדם, אבל רובנו לא שמים לב לכך.

אני חולפת ליד אחת הנשים המבוגרות. היא עומדת לצד עץ, שענפיו מכוסים בצפיפות בעלים ירוקים כצבע הדשא, ומצביעה בידה אל צמרת העץ. אני מתקרבת אליו ומביטה אל על, מנסה לראות משהו בין העלים, אבל היא מפנה אצבע אל האוזן כאומרת לי 'תקשיבי'. ואני שומעת. ציוץ עדין, מיוחד. האישה מחייכת באושר ומתחילה לדבר בהתלהבות ברוסית. אני לא מבינה את המילים, אבל מבינה את התלהבותה – מדובר בציפור מיוחדת. אני מחייכת אליה גם, מסמנת שהבנתי וממשיכה לסיבוב הליכה נוסף. גם ציפור אינה יכולה לחיות במקום שאינו מתאים לה, אני חושבת, ובעוד שבמשתלה העובדים כותבים בעבורנו את תנאי השתילה והגידול של הצמחים – אנחנו צריכים לזהות בעצמנו את תנאי הגידול שמתאימים לנו – כל אחד והסביבה הראויה לו. אנחנו צריכים לזהות, להבחין, לדעת, ולא מישהו אחר – בין אם זה הורה, מורה, מדריך או אחר. רצוי להקשיב לאחרים, רצוי להכיר דרכים שונות, אבל בסופו של דבר אנחנו אלה שצריכים לזהות את תנאי המחיה המתאימים לנו.

כלב לברדור רץ לכיווני בעליזות, אחריו ממהר גבר שאינני מכירה. אני מסמנת לו שאני לא מפחדת מהכלב והוא מאט את צעדיו. הכלב קופץ עליי בהתלהבות, מכשכש בזנבו במרץ, גם ראשו נע מצד לצד ופיו מחייך בשמחה. אני מנסה להרגיע אותו בליטוף. "קוראים לו ארתור" אומר הגבר, שהספיק בינתיים להתקרב אלינו, גם הוא מדבר במבטא רוסי כבד. ארתור עוזב אותי, רץ לדשא שלצדנו, נשכב על גבו ומתחיל להתפתל בהנאה מצד לצד. "אני הכי אוהבת כלבים," אני אומרת. "הם הם, הם Natural" משיב האיש. "כמו שאנחנו צריכים להיות," אני מגיבה ומתפעלת מהמפגש המקרי שמתאים ככפפה למחשבותיי.

רגע לפני שאני עוזבת את הגן אני מביטה שוב על המינים הרבים של העצים והשיחים שמשתלבים יחד – למרות השוני – לגן ירוק, יפה ושלו כל כך.
כך צריכים להשתלב גם בני האדם.
והגן יהיה גן עדן.

רשימות קשורות



שרית יעקב, בלוג "שער לאור", אתם מוזמנים להגיב בלוג

22 תגובות:

  1. אנונימי5/8/15

    יקירה,
    ״כי האדם עץ השדה״.
    המשיכי להקשיב ולהתבונן...

    השבמחק
  2. אנונימי5/8/15

    שכחתי לחתום...
    שי

    השבמחק
  3. תגובה שהגיעה אליי במייל:
    בזכות בני אדם כמוך עולמנו מתקרב להיות גן עדן
    תודה יקרה
    אוהבת אותך אפילו מרחוק
    מרים מרחובות

    השבמחק
  4. כתב לי אלירן:
    ההבדל להרגשתי הוא בכך שצמחים ת-מ-י-ד מקשיבים ובכך הם גם משתלבים יחד במרחב, כל זמן שהם מקבלים את התנאים המינימאליים לצמיחה.

    אנשים (כמעט) ת-מ-י-ד בחוסר הקשבה ובכך הם אינם 'מבינים', מה רוצים מהם ומה הם רוצים מעצמם, אפילו מה הם צריכים הם מתקשים לגלות ובכך הם גם מונעים מעצמם את הצרכים הבסיסיים ביותר לצמיחתם.

    ללא הקשבה מתמשכת, לעולם לא נראה השתלבות בין בני אדם,
    ללא הקשבה נצחית, צמחים לעולם לא היו משתלבים ומופיעים בגן-עדן,
    וזה ההבדל להרגשתי בין הצמח לאדם ובין הגן לגן-עדן,
    וזה מרגיש שאת מתקרבת לשם :-)

    השבמחק
  5. להיות בטבע זו מתנה,לדעת להקשיב לו זו תכונה נפלאה.
    טובה.

    השבמחק
  6. שרית היקרה,
    שוב הצלחת לרגש אותי ולחבר אותי אליך.
    אוהבת
    עפרה

    השבמחק
  7. שרית יקרה
    תענוג לקרוא את פרי (פירות!!! ) עטך!!!
    תודה שאת שולחת לי ומזל טוב על הספר!!
    מתרגשת בשבילך!!!!!
    קרן

    השבמחק
  8. להיות בהקשבה זו המומחיות שלך חברה אהובה שלי

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה! אני משתדלת... נשיקות :-*

      מחק
  9. גיל גוזני6/8/15

    שרית היקרה,

    תודה על רשימתך היפה, שהיא כמים זכים וקרירים לנפש שהתייבשה בשבועות האחרונים מהדיווחים על שנאה קיצונית.

    מצאה חן בעיני התוכחה העדינה, האוהבת והמסותרת שחרזת בדברייך כלפי התופעות האנושיות השליליות שהתגלו בשבועות האחרונים, ולא השתמשת במילות ביקורת, כפי שיש שמשתמשים בהן בזמן האחרון. אכן, זו דרך התוכחה המעולה, ואף אני מנסה ככל יכולתי לדבוק בה. תוכחה שאין בה צדקנות ונצחנות, אלא אהבה, כבוד ואמון גדולים בזולת.

    לגבי גן העדן בר ההשגה בו חתמת את דברייך, ובכן פעם חשבתי על שני הקצוות של הג'ונגל וכנגדו גן-עדן. שניהם מקומות שוקקי חיים של חי וצומח, אך בראשון שקיקת החיים הזו מופנה אחד כנגד השני, ואילו בשני כל אחד עסוק בהעצמת חייו שלו ולא פחות מזה גם של האחר.

    ואולי רמזת שמצאת פינת גן-עדן קטנה כזו באותו בוקר, באיכפתיות הישירה והפשוטה של הדמויות האנושיות וגם הכלביות שמאכלסות את הגן.

    הדרך היחידה להיאבק כנגד תופעות האלימות הקיצוניות שחווינו בזמן האחרון, היא בטונות של עדינות וכבוד אין קץ לאחר, אם גם באמונה בוטחת ואסרטיבית בדרך האישית, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בדברייך.

    אופן התוכחה העדין והמכבד שלך, מזכיר לי את דבריו של רש"י על הפסוק הפותח של ספר דברים: "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב" –

    לפי שהן דברי תוכחות, ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז *** מפני כבודן של ישראל *** ... "במדבר" – לא במדבר היו אלא בערבות מואב. ומהו במדבר? אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר ... "בערבה" – בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשטים בערבות מואב ... "מול סוף" – על מה שהמרו בים סוף ... "ודי זהב" – הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם ..."

    המשיכי בדרכך זו, דרכם של גדולי אומתנו!

    ערב טוב,
    גיל.

    השבמחק
    תשובות
    1. גיל המדהים, בכל פעם אתה מעצים אותי... ואין לי מספיק מילים כדי להודות לך. נכון, יש לי כוונות טובות. נכון, יש לי אפילו חלומות על מידת השפעתן של המילים שלי. אבל אתה מצליח להוסיף להן משנה תוקף. ובענווה גדולה אני לא דוחה מעליי את דבריך, אלא מקבלת אותם. מרגישה שליחות מסוימת בדרכי. וממשיכה בה.

      אתה צודק גם בהבחנה שלך על התוכחה העדינה, האוהבת והמסותרת שבדבריי. אני מאמינה בדרך הזאת. רוב גדול של האנשים היום, מנהיגים ואזרחים ובכלל, מביעים את עמדותיהם בטון ובמילים תוקפניות, מאוד. גם אם אני רוצה להקשיב לדבריהם, כי אני מאמינה שהאמת לא נמצאת רק במקום אחד, אני לא מסוגלת. הטון התוקפני של הצד השני, יהיה אשר יהיה, לא רק סותם את אוזניי, אלא גם מעיד על כך שהם לא מקשיבים. וכשצד אחד לא מקשיב ... אין טעם להמשיך. אני מאמינה מאוד בהקשבה. וכדי להקשיב צריך לדבר, לא לתקוף. אם כולם ינהגו כך - נוכל לאחוז ידיים יחד...

      מחק
  10. ומייל נוסף שקיבלתי:
    שרית יקרה,
    את אי של שפיות במנהרה המטורפת...
    אהבתי מאד את שכתבת
    כל נקודת ייחוס לפעילות גופנית כלשהי מחזקת לי את הקישור לחיבור לעולם המנטלי.
    מקסים.
    את באמת רגישה מאד בהשקפתך.
    תודה ששיתפת.

    השבמחק
  11. שרית יקרה,
    איזה כייף שחזרת לכתוב ולהשפיע מאורך וטובך לכל עבר.
    חיבוק גדול לך
    אור (מרחובות)

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה, אור:-) וטוב שהוספת (מרחובות)
      אני כותבת כל הזמן, מפרסמת קצת יותר לאט, אבל הספר הראשון שלי אוטוטו מוכן!
      איזו התרגשות זאת :-)
      חיבוק.

      מחק
  12. מקסים, זה הסוד לכל אדם תנאי הגידול המתאימים לו ואף מועד השתילה הרצוי לכל מהלך ולכל שינוי.... תמשיכי להלך בשבילי החיים להתרשם ולרשום......

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה, תמי, זה לגמרי הסוד, לזהות ולחיות על פי מי שאנחנו

      מחק
  13. שרית, כמה עדינות יש בך בראיית הסביבה, אני נפעמת, נראה לי שאם היינו נפגשות היה לנו הרבה על מה לדבר. הייתי רוצה לראות את ספרך שעומד לצאת לאור וכן הייתי רוצה לשתף אותך בספרי שנקרא "שירים שירדו מלמעלה". אולי אם נאמין. אילנה מור

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה, אילנה :-) ואולי עוד ניפגש... הכול פתוח ואף מסקרן.
      הספר שלי עומד לצאת לאור בסוף אוגוסט. אפרסם כאן בקרוב פרטים אודותיו. אשמח כמובן לכל קורא וקוראת. ספרי לי קצת על "שירים שירדו מלמעלה"?
      נ.ב. אני תמיד מאמינה ;-)

      מחק