הנחתי שכבות בעולם

כשעלינו בדרך המתפתלת מעמק החולה אל הרי גולן

בכיתי;
היופי הציף אותי,
אהבה שטפה את כל כולי.

סביבי שמעתי קול עמוק:
"הֵנַחְתִּי שְׁכָבוֹת שֶׁל אֱמֶת, יֹפִי וְטוֹב בָּעוֹלָם"

אל מול עיניי הלחות ראיתי אותן:
שכבת הטוב נוגעת באדמה
שכבת היופי פרושה מעליה
ושכבת האמת חובקת מעל

הבנתי: כשבכיתי - הרגש דיבר, זיהה את היופי, התחבר, מסונכרן.

שמעתי את הקול
ראיתי את המראה
וידעתי איך צריך לחיות:
ראשי באמת
לבי ביופי
רגליי בטוב

לפני שראיתי ושמעתי את הדברים, כתבתי עליהם (בפייסבוק). ראו זאת כהסבר. הנה:

לְמַעַן עֲשֵׂה טּוֹב
לְחַזֵּק אֶת הָרָצוֹן

לְגִלּוּי הַיֹּפִי בָּעוֹלָם
לְהֵעָזֵר בָּרְגָשׁוֹת

לִרְכִישַׁת חָכְמַת חַיִּים
לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּבִּינָה

כָּךְ לְיִעוּדוֹ
יַגִּיעַ אָדָם

הצעה: דמיינו את האיור כלוח בו אפשר להזיז את "חלקי האדם". נסו לתהות מה יקרה אם, למשל, הרגליים יהיו ביופי; הלב באמת; והראש בטוב?

הקולות, המראות, ההבנות, נולדו בעקבות דברים רבים, אך הזרע נמצא כאן:

"באדם הנמצא בדרך להיות אישיות חופשית, שלושה כוחות נפש פעילים יחדיו: הרצון, הרגש וההכרה.
במהלך ההוויה נותן ניסיון החיים מתוך התגלויותיו, את מה שהנפש רוכשת דרך שלושת הכוחות הללו: הכוח שדרכו פועל הטוב מתגלה לרצון; היופי מתגלה לרגש; והחוכמה מתגלה להכרה.

מה שמפריד את האדם מן "האישיות החופשית" הוא העובדה כי שלושת אלה פועלים במשותף בתוך נפשו; הוא יפתח את האישיות החופשית במידה שבה הוא יקבל בתודעה מלאה את מתנותיהם של שלושת המלכים, כל אחת ואופיה הייחודי שלה, יקבלן כל אחת בפני עצמה, ויאחדן בעצמו מתוך פעילות חופשית מודעת בתוך נפשו."

(מתוך מאמר של רודולף שטיינר על "האגדה על הנחשה הירוקה והחבצלת היפה", שכתב גיתה).