9.9.2017

אני לא תבנית

נכנסתי למשרד מפואר לריאיון עבודה. מעבר לשולחן ישב גבר קשוח, חמור סבר. הוא הביט בי מבט חטוף ומיהר לפנות אל המחשב, שהיה מונח בפינת השולחן.

ֵׁם" הוא אמר בקול רם והקליד בו זמנית, לפי תנועת אצבעותיו על המקלדת הבחנתי שהוא מוסיף גם נקודתיים, שמחכות לתשובתי.
"שרית יעקב" השבתי.
הוא הקליד את שמי, לא הביט בי והמשיך לשאול ללא נימת שאלה בקולו: "מצב משפחתי."
התחלתי לנוע בחוסר נוחות בכיסא: "אני חיה בזוגיות, אבל איננו נשואים."
הוא הפסיק להקליד, אצבעותיו נותרו קפואות באוויר, כמונחות על מדף בלתי נראה מעל המקלדת. לאחר רגע קצר שנמשך כנצח הן צנחו שוב אל המקלדת, אצבע אחת לוחצת בחוזקה, שוב ושוב, על מקש ה-backspace כדי למחוק את השאלה שנשאלה. ואז שוב הייתה דממה.
"ילדים?" נדמה לי שהפעם הוא הציב סימן שאלה בסוף המילה.
"יש, אבל לא שלי..." השבתי ונרתעתי מעט לאחור, כחוששת מתגובתו.
"היכן עבדת לפני כן?"
"אני עצמאית" השבתי. הוא שוב הפסיק להקליד, הפנה אליי את מבטו ושאל בכעס: "לכל השאלות אין לך תשובה?"
אלא שאני ידעתי – דווקא יש לי.

כך אני יושבת ליד מחשב

הסיפור שהבאתי כאן הוא דוגמה קיצונית מעט, אך הוא אינו נדיר. סצנות דומות חוזרות על עצמן שוב ושוב. אחת לכמה שנים, לדוגמה, כשאני מגיעה מסיבה כלשהי לאחות בקופת החולים היא מבקשת לנצל את ההזדמנות כדי לעדכן פרטים. ושוב מגיעה סדרת השאלות, ושוב היא לא יודעת מה לרשום, ורק על שאלה אחת אני משיבה במילה אחת: "את מעשנת?" – "לא".

האחות מחייכת: "סוף סוף יש לך תשובה ברורה" ואני יוצאת משם, נרתעת מהשאלות, אך מרוצה מעצמי: אני לא תבנית; אם אתם רוצים להגדיר אותי תצטרכו להתאמץ יותר.

מושג שמייצג אותי אולי יותר מכל תבנית; אקדיש לו רשימה מיוחדת

לא מכבר כתבתי במחברתי:
עבודתי מגדירה אותי וגם לא.
היא מגדירה אותי בזכות הבחירות שעשיתי בחיי שהביאו אותי אליה.
היא מגדירה אותי בזכות הדברים שהיא מאפשרת לי לעשות ובזכות הדרך שהיא מאפשרת זאת.
אך אני אינני תפקידי או תוארי, וכשמבקשים ממני לספר על עצמי אני מספרת על כך שאני אוהבת לכתוב, שאני אוהבת שקט, שאני מנסה לחיות לאט, וכאלה. ורק אחר כך, לפעמים, אני מספרת גם על עבודתי הנהדרת – לא, לא זאת שאליה התראיינתי בתחילת הרשימה J אלא עבודה אחרת, שיודעת לצאת מחוץ לתבנית.


קריאה נוספת
!    חלום השקיות – פרק מהספר שלי, באדיבודהא, על אחד החלומות המשמעותיים בחיי.
!    גופנים של החיים – אחת הרשימות המשמעותיות שלי, בעיניי.




8 תגובות:

  1. תגובה אחת מהפייסבוק:
    התמונה נפלאה עם חתולי מתוק. מה שכתבת הוא לא רק נסיון להכניס אותך לתבנית או יותר נכון לפרק אותך למרכיבים של לגו, אלא גם מצביע על מעמדה האמתי של האישה בעולם העבודה. מבחינת החוק, השאלות האלה אסורות בראיונות עבודה, אך כולם מצפצפים על החוק. לגבי קופת חולים, מדובר על טבלאות של חברת הביטוח. והנה, גם לתוך הטבלאות האלה אי אפשר להכניס אותך....

    השבמחק
  2. תגובה נוספת:
    יופי של רשימה. אקהורט טולה גם כותב על עניין ההגדרות בספרו, ארץ חדשה. לאחר שקראתיו הפסקתי לחפש צידוק לקיומי מתוך הגדרות לעיסוקי ומשתדלת להציג עצמי על ידי אהבותי. תודה על החיזוק שבכתיבתך.

    השבמחק
  3. הכל בתבניות ... כל החיים שלנו. ברגע שאת לא בתבנית את מבלבלת את המערכת... תמשיכי להרוס להם את הקובייה 😜

    השבמחק
    תשובות

    1. ממשיכה כל הזמן להתקרב לעצמי.
      תודה.

      מחק
  4. רשימה מקסימה! מאוד נהניתי לקרוא וכ"כ מדוייק לימינו. נגמרו ימי התבניות

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה :-) יש סומק בחיוך, אבל הוא לא עובר לכאן. אכן נגמרו ימי התבניות.

      מחק
  5. הי שרית, היום בעידן בפוליטקלי קורקט, שאלות כאלה כבר פחות נשאלות, אני לא חושבת שמטרתן לתת יותר מרחב אישי ופחות תבניתיות, במטרה שלהם להיות זהירים כלפי החוקים החברתיים,
    בכל מקרה זה נותן קצת יותר מקום לפרטיות לשנו.

    השבמחק
    תשובות
    1. אממ... עובדה שעדיין שואלים אותי, ועל פרטיות - את יודעת, אנחנו לא ממש בעידן הפרטיות...

      מחק